בלוג דיי 2017

ה-31.08 הוא ה- Blog day יום חגיגה לבלוגוספירה (=עולם הבלוגים והבלוגרים). יום שמוקדש לקריאת בלוגים, להמלצות על בלוגים אהובים, לפרגון ועידוד. אני רוצה להקדיש את היום הזה למיזם נפלא שרקם עור וגידים השנה. מיזם שהגו והקימו 6 בלוגריות נהדרות, בלוגריות של טיולים, טיולוגיות. ומהו אותו מיזם נפלא? קבוצת פייסבוק איכותית שבה אפשר למצוא מידע על טיולים. תאמרו: "יש כבר הרבה קבוצות כאלה בפייסבוק". טעות. יש הרבה קבוצות בפייסבוק שהנושא שלהם הוא יעדי טיול, אבל אין קבוצה שבה יש דיונים מעניינים ומלאי השראה כמו ב'טיולים בראש טוב'. לכל אחת ממקימות הקבוצה יש בלוג טיולים פעיל ואיכותי והן מביאות לקבוצה את האיכויות הייחודיות שלהן, את הסקרנות, העניין, הקבלה ומקורות ההשראה. לדעתי זו אחת הקבוצות המרתקות בפייסבוק כיום.

אז מי הן היוזמות, המקימות, המובילות והמנהלות של 'טיולים בראש טוב'?

מיכל בן-ארי מנור בעלת הבלוג 'רואה עולם'.

מיכל היא בלוגרית וטיילת ותיקה. למיכל יש עין טובה ויכולת למצוא מקומות קסומים, מקומות מעוצבים, מקומות שיש להם ניחוח מסקרן. לא משנה אם היא מטיילת בורשה, בהולנד, באנגליה או בצ'כיה. התמונות והסיפורים שהיא מביאה מהטיולים שלה מעוררים רצון ללכת בעקבותיה ולבקר במקומות בהם היתה, ללון בדירות הנפלאות שמצאה. בקיצור, אם אתם מחפשים השראה לטיולים, הבלוג של מיכל 'רואה עולם' הוא המקום בשבילכם.

מיכל כתבה על הבלוג שלה כך: "הייחודיות של 'רואה עולם' היא המומחיות שלי ללקט ולמצוא את המקומות המיוחדים, אלו שלא כתובים בכל המדריכים, אוצרות חבויים שהופכים את הטיול לשונה וחוויתי."

מבין שלל הפוסטים הנפלאים של מיכל שבהם היא משתפת את הקוראים במידע רב אני הכי אוהבת את הפוסטים הקלילים יותר, בהם היא נותנת דרור לדמיון ויוצרת סיפורים מרתקים, לדוגמא הפוסט 'אשתקד בקרלסבאד' שמתחיל כך: "היא גוררת את הטרולי שלה במעלה הרחוב המרוצף. האוויר כאן מרגיש הרבה יותר צלול. הצליחה לצעוד 500 מטר, מהתחנה ועד לדירה, מבלי להתנשף. היא מתחילה לחשוב שייתכן וזה לא היה רעיון כזה גרוע להסכים לבקשת העורך שלה לראיין את ג'ון מלקוביץ' לכבוד פסטיבל הקולנוע בקרלובי וארי, עיירת הספא הצ'כית,  הידועה גם בשם קרלסבאד"זה ירפא את כל התחלואים שלך" הוא אמר, חצי מבודח, ולא ידע עד כמה הוא צודק. את האסטמה וכאבי הפרקים האוויר והמים של קרלובי וארי אולי מסוגלים לרפא. השאלה האם הם מהווים מזור ללב שבור?".

רואה עולם

מתוך הפוסט אשתקד בקרלסבאד

 

זיוה רענן בעלת הבלוג 'שמתי לב'.

זיוה שמה לב לאומנות, למלאכות ומסורות עתיקות, לפסטיבלים מיוחדים, לתרבות ולנוף האנושי בכל מקום אליו היא מגיעה. בטיולים ובסיפורים של זיוה יש חיבורים בין עבר והווה, יש חיבורים של קהילות ואנשים, יש חיבור למקום ולמקומיים, יש פשטות והרבה יופי. בקיצור, אם אומנות, מלאכה, תרבות, מסורות מקומיות ואנשים מעניינים אתכם הבלוג של זיוה 'שמתי לב' הוא המקום בשבילכם.

זיוה כתבה על עצמה בבלוג כך: "אלו הם הנושאים שאני מרגישה בהם בבית ומרבה לספר עליהם
מסורות של קהילות: חגיגות מקומיות, מבנים שהשתמרו, אזורים שמדברים בהם בשפות נשכחות ופיסות היסטוריה קטנות, הקהילה הקטנה שלי בעמק יזרעאל, אנשים וקהילות בישראל.
תיירות אחראית: שימור הסביבה, תמיכה בכלכלה המקומית, מקומות מחוץ למסלול השחוק ומסלולים ללא מנוע (ברגל, באופניים, בקייק).
אומנות ואמנות: שימור מלאכות מסורתיות, יוצרים ואמנים, תערוכות בגלריות ובמוזיאונים.
עולם הבלוגים: על Travel Blogs ו-Travel Writing באנגלית ובעברית, בעולם ואצלנו בישראל."

אחד הפוסט האחרונים של זיוה שמאד אהבתי הוא 'סגוביה' וכך הוא מתחיל: "בסגוביה הקירות דיברו אלי, ואני מצאתי את עצמי מאוד מופתעת. משהו במרקם ובאופי שלהם יצר לעיר חזות אחרת ממה שהכרתי. מונומנטים מרשימים יש בעיר הזאת: גשר בן 2000 שנה שלא ברור איך בנו אותו ועוד יותר לא ברור איך נשמר עד היום; קתדרלה ענקית וטירה שמתנשאת לשמים. אני לא מגזימה. המונומנטים של העיר הזאת עצומים. הגרעין העתיק של העיר והגשר הרומי הוכרו על ידי ארגון אונסקו. אבל הקירות הם אלה שדיברו אלי."

שמתי לב

מתוך הפוסט סגוביה

 

 רבקה קופלר בעלת הבלוג 'אוספת אוצרות'.

האוצרות של רבקה נפלאים והיא חולקת אותם בנדיבות וברגישות עם קוראיה. רבקה מוצאת אוצרות בטיולים בארץ ובחו"ל, במקומות ציבוריים ומטופחים ובפינות נשכחות. האוצר יכול להיות תערוכה מיוחדת ומעניינת במוזיאון או אירוע יומיומי כמו מפגש בבית קפה, אבל תמיד הוא יהיה מרגש, עם עומק ועם נקודת מבט ייחודית. התמונות של רבקה שמלוות את הסיפורים שלה מלאות יופי וחן. הצבעוניות של התמונות, הקומפוזיציה, הדמויות, תמיד מושכות את העין, מעוררות עניין, מסקרנות, מספרות סיפור ללא מילים. לרבקה יש יכולת להעביר הרבה במעט מילים, יכולת נפלאה. בקיצור, אם אתם אוהבים להתרגש ממקומות, אנשים, תערוכות וסיפורים הבלוג של רבקה 'אוספת אוצרות' הוא המקום בשבילכם.

רבקה כתבה על עצמה בבלוג כך: "אני מטיילת תמידית. גם בחזיתות מפוארות, גם בחצר האחורית, גם בגנים ציבוריים מהונדסים להפליא וגם באתרי טבע, כאלה שבמרחק נסיעה קטן מהבית וכאלה שבמרחק אלפי מילין, כולם מעוררים את שריר הסיפורים, כולם מעירים זכרונות מרבצם. הפוסטים שנכתבים כאן כותבים אותי מחדש, גם במילה וגם בתמונה."

בביקור האחרון של רבקה בליון האוכל היה שחקן מרכזי והיא רקחה ממנו פוסט מענג ומגרה שנקרא 'על טעמים וריחות' והוא מתחיל כך:"כמו אז, כשהיינו צעירים ונסענו עם תרמיל על הגב וזה הספיק, ארזנו מזוודונת במידות קטנטנות, כי חברת התעופה הזהירה שאם לא יהיה מקום היא לא תרשה להעלות אפילו את הטרולי לקבינה, הסתפקנו במועט, ויצאנו לרחוב לחפש מונית בהרמת יד. "לתחנת הרכבת" אמרתי בשמחה מהולה בריגוש של חידוש. פעם ראשונה מזה שנים רבות שנסענו כך לשדה התעופה."

בלוג אוספת אוצרות

מתוך הפוסט על טעמים וריחות

 

 ינינה אפק בעלת הבלוג 'אפקים מטיילים'.

ינינה ובני משפחתה אוהבים ללכת. הם טיילו במקומות רבים בעולם: רומניה, לפלנד, נורווגיה, לטביה, טג'יקיסטאן, טנזניה ועוד, וברובם הם טיילו ברגל. ינינה מגלה פינות נידחות, כמו קמצ'טקה, שהדרך היחידה שאני אחווה אותן היא דרכה, דרך הסיפורים והתמונות בבלוג שלה. בקיצור, אם מקומות לא שגרתיים הם ההשראה והחלום שלכם הבלוג של ינינה 'אפקים מטיילים' הוא המקום בשבילכם.

ינינה כתבה על עצמה בבלוג כך: "תחילה גילינו את אמריקה ודי במקרה. אריק נשלח מעבודתו לשבועיים, ואני החלטתי שזה טירוף להשאר לבד בבית עם שלושה ילדים קטנים. עדיף כמובן להצטרף אליו. היה נפלא, היה מדהים. לאחר שנה וחצי חזרנו שוב. לאמריקה. היה מוצלח גם בשנית. מאז אנחנו משתדלים לגלות את שאר פני כדור הארץ. פעם בשנה בערך אנחנו אורזים את כולם, ונוסעים."

ינינה נולדה בברית המועצות ויש לה רגישות עצומה למדינות בעלות עבר קומוניסטי. אני תמיד מוצאת עניין רב בנקודת המבט המיוחדת שלה על המקומות האלה. היא תמיד מאירה פינות אפלות, מעוררת בי שאלות. דוגמא לפוסט שמאד אהבתי 'בודפשט: בין הגולש לקומוניזם' והוא מתחיל כך: "מרבית האנשים חושבים על צבע אדום בהקשר של קומוניזם: הדגל של ברה"מ הסוביטית היה אדום, פנקס החברות במפלגה אדום, בכרזות סובייטיות רבות האדום שולט. אבל אני חושבת על אפור. בודפשט הקומוניסטית צבועה בזכרוני באפור: האנשים, הבנינים, השמים, מצב הרוח".

 

ליען נוסבאום בעלת הבלוג 'בדרכים'.

ליען חולמת על יעדים מקסימים ומשתפת בחלומות שלה ובמידע האיכותי שליקטה. היא גם משתפת במקורות ההשראה שלה: ספרים, סרטים ובלוגים של טיולים. ליען משתפת בחוויות שלה גם באלה הפחות נעימות (כרטיסן פולני קשוח) בחן ובפתיחות שמכניסים אותי כקוראת ישר לתוך האירוע. אני ממש יכולה לחוש כאילו אני בתוך הסיפור. בקיצור, אם אתם אוהבים ספרים ומחפשים המלצות טובות לטיולים ובכלל הבלוג של ליען 'בדרכים' הוא המקום בשבילכם.

ליען כתבה על עצמה בבלוג כך: "אני כותבת בעיקר על טיולים ומקומות שאהבתי. מידי פעם יש גם פוסטים על ספרים, כתיבה ושאר הגיגים. מעבר לאהבה שלי לכתיבה, המטרה של הבלוג היא לשמש כמקור לידע והשראה לטיולים בארץ ובחו"ל."

הרגשתי חיבור עמוק לליען כשקראתי את הפוסט החשוף והמרגש שלה על ילדותה ועל אהבתה לספרים שנקרא 'סיפור ישן' וכך הוא מתחיל: "יש שבילים שכדי לצעוד בהם, לא צריך לטוס או להפליג לאיזו ארץ רחוקה. ויש ארצות מופלאות שפשוט מחכות לנו בסיפור הבא. יש גם מסעות של הנפש, של החיים, המעשים, החלומות. ולפעמים, המסע הוא בזמן, בין זיכרונות."

בלוג בדרכים

מתוך הפוסט סיפור ישן

 

אורה גזית בעלת הבלוג 'חלומות שמורים'.

אורה היא קודם כל צלמת מדהימה. העין שלה רואה טוב ויופי בכל איש, אישה ופינה אליה היא מפנה את מבטה ואת מצלמתה. יש במבט שלה רוך, חיבה והערכה. יש בה תום במובן הכי טהור של המילה. כל זה עובר נפלא בחיבור שבין התמונות והסיפורים שלה. סיפורים על טיולים משפחתיים וגם חוויות שונות, אהבות והמלצות. בקיצור, אם האמירה 'תמונה שווה אלף מילים' נוגעת בך הבלוג של אורה 'חלומות שמורים' הוא המקום בשבילך.

אורה כתבה על עצמה בבלוג כך: " מיסודי אני בן אדם חולם ונוסטלגי. תמיד מלווה אותי געגוע למשהו שהיה בעבר, גם אם לא תמיד אני יודעת מהו בדיוק. הרבה פעמים צילום מתחיל אצלי מחלום, מזכרון רחוק, מתחושה, רגש, מראה ואפילו ריח. לעיתים, רק כשאחזור הביתה ואעלה את התמונות למחשב, אצליח לפענח את פשר המשיכה שלי למקום או לסיטואציה שנקלטו בעדשה".

בבודפשט התאהבתי לפני מספר שנים, לטייל בה שוב דרך המילים והתמונות של אורה היה מהנה ומענג. הפוסט 'חיה בסרט – פוסטיול בבודפשט' מתחיל כך: "מתוך הערפל מגיחות מרכבות עם סוסים. דוהרות ברחוב הבוצי מן הגשם הרך הנושר מלמעלה. מטריות שחורות גדולות נפתחות בזו אחר זו. הרכבים לבושים חליפות שחורות מהודרות, חבושים כובע שחור מעוגל תואם לראשם. אלה שאיתרע מזלם והם נוהגים בעגלות עבודה לבושים בגדי חול חומים ופשוטים. אנחנו נזרקות באחת 200 שנה אחורה. 'זה אמיתי, או שאני באמת חיה בסרט?' חולפת שאלה במוחי."

אני מאחלת לכם בלוג דיי מעניין, מסקרן, מרגש, מלא בהשראה ובגילויים מהנים. אז… תצללו לתוך עולם הבלוגים, תקראו, תגיבו, בקיצור תחגגו את כל העושר והצבעוניות שיש בבלוגוספירה.

הבלוגים שהמלצתי עליהם הם:

רואה עולם

שמתי לב

אוספת אוצרות

אפקים מטיילים

בדרכים

חלומות שמורים

תודה שחגגתם איתי, זה משמח אותי מאד. בפוסט הבא אני אציין את סוף החופש הגדול. כדי שתשארו מעודכנים ותוכלו להמשיך לטייל איתי וללוות אותי, אני מזמינה אתכם להצטרף לרשימת התפוצה שלי. אשלח לכם גלויה למייל ובה איידע אתכם על כל פוסט חדש שאפרסם (רק זה לא יותר).

תגובות פייסבוק

2017-08-31T06:38:20+00:00 יום רביעי, 30 אוגוסט 2017|תגובה אחת

תגובה אחת

  1. […] הפוסט שיפעת פיירמן, חברתנו הטובה וקולגה, כתבה על הקבוצה שלנו […]

השאירו תגובה