בעקבות השומר – סיפור בלשי

אני אוהבת לאסוף. כל מיני חפצים נשארים אצלי ומחכים לרגע שאגלה אותם שוב. חוטים, בדים, חרוזים, כפתורים, חומרי יצירה, ספרים ועוד חפצים נטולי הגדרה ושימוש. יש לי מין מחסן שבו האוספים נערמים ומדי פעם אני או מישהו אחר מבני משפחתי מוצאים שם דברים להם אנו נזקקים. בתחילת תהליך הבניה של הבית החדש לבלוג שלי התמודדתי עם שאלות עיצוביות רבות. אחת מהן היתה בחירת איור הרקע. חיטוט במחסן האוספים שלי העלה אוצר נשכח. אוסף ציורי פרחים שנקרא "פרחי הכרמל" בהוצאת המחלקה לחינוך של עיריית חיפה. אלבום שיצא בשנת תשי"ח לכבוד שנת העשור למדינה. הציורים נפלאים. הם עדינים ומדויקים ומעבירים את המהות והיופי של כל פרח ופרח. הציור שתפס אותי ולא הרפה הוא של צמח ה"שומר דל-קרנות". ברגע שראיתי אותו ידעתי שאותו אני רוצה בתור הרקע לבלוג שלי.

בהסבר, מאחורי הציור, כתוב ש:

השומר שייך למשפחת הסוככיים והוא מוסיף להיות ירוק בקיץ כששאר הצמחים מסביבו משנים צבעם לחום. הוא מקובל כצמח תבלין ורפואה. "נודד צמא לועס את גבעולו העסיסי – ורווה",

מתאים לי!

כרמלית קיפודן ואירוס

כדי שאוכל להשתמש בציור, הייתי צריכה אישור מהציירת, ברכה לוי. בשיטוט באינטרנט גיליתי אישה מקסימה עם סיפור חיים מעניין. באתר של 'צמח השדה' פורסם ראיון איתה משנת 2013 דרכו למדתי שברכה לוי לבית גוטמן נולדה וגדלה בגרמניה. שם החלה, בגיל 13, ללמוד ציור. בשנת 1935, בגיל 15, עלתה לארץ עם קבוצה שארגנה הנרייטה סולד. גם סבתא שלי עלתה ארצה מגרמניה בקבוצה כזאת, קבוצה של עליית הנוער. אולי הן נפגשו? אולי הכירו? אין לי כבר את מי לשאול אבל הגילוי הזה שימח אותי.

באתר 'ביתמונה' מצאתי פרטים נוספים. הקבוצה, איתה עלתה ארצה, שוכנה במבנים ליד חצר תל-חי, שנמצאת ליד קיבוץ כפר-גלעדי. בזמן שהותה בתל-חי וכפר גלעדי, ברכה ציירה פרחים במחברת שהייתה עימה. היא החלה לצייר פרחים בעקבות חוויה מגיל 14:

"יום אחד יצאנו כל הכיתה לסיור בתערוכת הציירת מרגרטה קרנץ. עמדתי בתערוכה כאילו פגע בי ברק. כל הציורים היו בנושא פרחי בר. בו במקום החלטתי כי אצייר ספר על פרחי ארץ-ישראל. בדרכי חזרה מהתערוכה הביתה עברתי ליד חנות ספרים. הפלא ופלא, בחלון הראווה היה מוצג ספר בשם "ספר הפרחים הקטן", שהוסיף חיזוק לשאיפתי לבחור בנושא זה. שמחתי , ציורי הפרחים בספר הקטן היו חיתוכי עץ צבעוניים, רכשתי אותו. הספר הקטן הזה מלווה אותי עד היום".

לוף בן חצב יקינטוני ודבורנית

בנוסף לנקודת החיבור דרך סיפור עלייתה ארצה של סבתי מצאתי נקודות חיבור נוספות לסיפור חייה של ברכה לוי. נולדתי וגדלתי בקיבוץ ויש לי רומן ארוך עם פרחי בר עוד מילדותי בקיבוץ (כתבתי על כך כאן).

בבלוג 'מאוצרות ארכיון עין השופט' מצאתי עוד מידע רב. כותבת הבלוג נפגשה עם ברכה לוי וכך כתבה עליה:

"אישה מרשימה הזוכרת כול פרט מאותם ימים רחוקים בהם נפגשה עם הנרייטה סאלד בכפר גלעדי".

הנרייטה באה לבקר את קבוצות הילדים שהצילה ושוקמו בקיבוצים. המדריך של ברכה בכפר גלעדי שלח אותה להראות להנרייטה את ציוריה.

"אני זוכרת איך הנרייטה לקחה בזהירות ובעדינות את הציורים, אחד אחד, התרשמה עמוקות והבטיחה לי שאחרי ההכשרה היא תדאג שאני אלמד בבצלאל".

בשנת 1937 החלה ברכה לוי את לימודיה בבית הספר "בצלאל". הזוג אנה וד"ר אלברט טיכו אימצו אותה כבת.

נורית אסיה חוטמית זיפנית ועירונית צהובה

בראיון מאוחר ברכה תיארה את תהליך ציור הפרחים, אשר מזכיר תהליך רוחני מיסטי, או אפילו דתי:

"נהגתי לקטוף רק פרח אחד או שניים. הבאתי אותם הביתה והתבוננתי בהם היטב. לאחר מכן כאשר ספגתי אותו אל תוכי, ציירתי את הפרח בתשומת לב. התמלאתי בהרגשת כבוד בפני הכוח הבורא שיצר בחוכמתו את היופי הזה. נהגתי לשאת תפילה משלי שתהיה בי הצניעות הראויה וחוכמת הידיים לעשות את מלאכתי נאמנה…בניגוד לציירים אחרים, המבטאים בציוריהם את רגשותיהם האמנותיים, נאלצתי אני לרוקן את האגו שלי ושאפתי לבטא את הפרח ואישיותו בלבד".

בבלוג 'רחוב משלה' מסופר שבשנות ה–50 התמקמה משפחתה של ברכה באזור חיפה ושם החלה לצייר את פרחי הכרמל. היא הציגה 15 ציורי פרחים ב"תערוכת הפרח" שנערכה פעם בשנה ב"גן האם" בחיפה. הציורים זכו בתגובות אוהדות של הקהל הרחב. בעקבות החשיפה, אבא חושי, ראש עיריית חיפה באותם ימים, יזם את הוצאת הספר "פרחי הכרמל" ואף דאג למימונו. יש מספרים כי החליט להוציא את הספר לאחר שיצא לטייל בכרמל עם נכדיו. הם שאלו אותו לשמות הפרחים, והוא לא ידע לענות… בספר נדפסו 32 ציורים פרי מכחולה של ברכה. לצד כל ציור נכתב הסבר על הפרח על ידי זאב ברלינגר וצבי זילברשטיין. הסבר המתאים לילדים ולמבוגרים כאחד.

הגנה על פרחי הבר

רקפת לוטם וכלנית

באמצע שנות ה-50 נכנס הרעיון של שמירת טבע הארץ, בעיקר בגלל שתופעת קטיפת פרחי הבר הייתה מקובלת ונפוצה בקרב האוכלוסייה היהודית בארץ וגרמה להצטמצמות מהירה של אוכלוסיית פרחי הבר הארצישראליים. עיריית חיפה ביקשה להשתמש בציוריה של ברכה במסגרת המאבק בקטיפת פרחי הבר. העירייה יצרה כרזות שבכל אחת מהן נראו שלושה פרחים צבעוניים ובראשה נכתב: "שמרו על פרחי הכרמל". יום אחד הגיע עוזי פז (המנהל הראשון של רשות שמורות הטבע) לתחנת הרכבת בחיפה וראה שתי כרזות כאלה. באותה תקופה התלבטו ברשות כיצד ליידע את הציבור בדבר פרחי הבר המוגנים. איך מעלים את מודעות הציבור לנושא כזה? איך מצליחים לשכנע את "עם ישראל" שיש פרחים שאסור לקטפם? איך האנשים ידעו להבחין בין פרח מוגן לסתם פרח? כאשר ראה פז את הכרזות קרא "אאורקה!" (עוזי פז סיפר זאת בספרו "לשמרה ולעבדה – שמירת טבע בישראל" הוצאת אריאל, ירושלים, 2008). פז פנה למחלקת החינוך בעיריית חיפה וביקש רשות להשתמש בציורי הפרחים של ברכה והיא הסכימה.

תוך שנה הדפיסה הרשות 27.000 כרזות. הכרזה הייתה גדולה ומושכת וכללה ציוריהם של 30 פרחי צפון הארץ המוגנים. הכרזות חולקו לכל משרדי הממשלה וכול המוסדות הממשלתיים, למוסדות ציבור ולכול בתי הספר והגנים ברחבי המדינה. הכרזות לוו בסיסמא:

"אל תקטוף, אל תעקור, אל תקנה ואל תמכור".

התברר שזו הייתה הצלחה מסחררת בקרב הילדים. הילדים הפנימו את המסר עד תום, והם הפכו לשומרים האמיתיים של פרחי הבר המוגנים. איורי הפרחים של ברכה אביגד-לוי (את השם אביגד הוסיפה בעקבות טרגדיה אישית) היו משמעותיים ובעלי השפעה רבה במהלך התרבותי הזה. ההסברה, שהתמקדה בחינוך מחדש של הילדים והמבוגרים, הצליחה, לראשונה בחברה הישראלית, לחולל שינוי בדפוסי חשיבה, ערכים והתנהגות קולקטיבית בכל הקשור ליחס למשאבי הסביבה הטבעית. משמעות השינוי מתעצמת במיוחד לאור עשרות השנים בהן נחשבה קטיפת פרחי הבר כנורמה מקובלת ולגיטימית.

נרקיס חיננית וצלף

תודה

לצערי, ברכה אביגד-לוי הלכה לעולמה מספר חודשים לפני שהתחלתי לחפש אותה. היא נפטרה בספטמבר 2016, בגיל 96. קצה חוט מצאתי בבלוג 'נושנות' והוא הוביל אותי לגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בירושלים (הר הצופים) ולעומד בראשו ד"ר מני נוימן (ברכה תרמה את כל ציוריה לגן הבוטני). יצרתי איתו קשר והוא התגלה כאיש אדיב ונעים ששמח לעזור לי. כך, לאחר מסע בילוש במרחבי הרשת, הצלחתי להכניס את ה'שומר דל קרנות' לבית החדש של הבלוג שלי ואתם, הקוראים, יכולים להתרשם ולהנות מיופיו של הציור.

לאורך כל פרויקט בנית הבית החדש לבלוג שלי פגשתי אנשים טובים, כמו ד"ר נוימן, ששמחו לעזור ותרמו לי מזמנם וכשרונם כדי שהבלוג שלי יקבל בית יפה, שמתאים בדיוק בשבילו. אני רוצה להודות לכולכם, חיממתם את ליבי, תודה ענקית מעומק ליבי. אני מודה במיוחד לרבקה קופלר בעלת הבלוג הנפלא 'אוספת אוצרות' על הליווי, התמיכה, החידוד והאתגור שעזרו לי לדייק את המחשבות שלי וגם על כל העזרה הטכנית של עיצוב הרקע והכותרת. רבקה תודה! אני רוצה להודות לגיל דרורי בעל הבלוג ההרפתקני והאתגרי 'איפה גיל?'. גיל נתן את הדחיפה הראשונה למעבר ובנה את הבית החדש הזה. העבודה עם גיל היתה נעימה מאד. הוא קשוב, סבלני, רגיש, מעודד ובעיקר מקצועי ומבין. אני ממליצה על גיל בתור בונה אתר לבלוג (כנסו לאתר שלו).

ציור שומר דל קרנות של ברכה לוי

אסיים בציטוטים מתוך ספרה האוטוביוגרפי של ברכה:

בשנת 2001 כתבה ברכה ספר אוטוביוגרפי שהוקדש לנכדיה, לו קראה "סיפור על מרחקים קרובים". בהקדמה לספר כתבה כך:

"נדמה לי שבעולמנו היה יותר מקום לאידיאלים ואמונה בבני אדם ולמרות השגיאות שנעשו והאכזבות שהיו בעקבותיהם הכוונות היו נעלות וה"אינטרסנטים" הסתתרו מבושה. גיבורים היו אלה שיצאו לבנות בית לעם היהודי הנרדף בגלות, הסתפקו במועט וכבשו את תשוקותיהם האנוכיות".

מצער שדבריה נעשו רלוונטים אפילו יותר בשנים האחרונות על רקע ההתנהגותם של אנשי הנהגת המדינה והשלטון.

"אני מרגישה דחף חזק לתת לעצמי דין וחשבון ולחקור את זהותי. מאין שאבתי את כוחותיי? איזה כוח תמך בי? מה עזר לי להגשים את עצמי? במקום הראשון אני מונה את האהבה שזכיתי לה מהורי בילדותי. במקום השני זוהי הנאיביות הברוכה שאיפשרה לי ללכת שבי באופטימיות אחר האידאל הציוני, הכולל את גאולת העם עם גאולת האדם. במקום השלישי למזלי, על שלום עם עצמי הגנה עלי העובדה שאין בי קנאה. לא נמשכתי אחר ההתמודדות עם יוצרים אחרים. בחרתי במבט פנימה אל תוכי לגלות ולהאיץ את כוח היצירה שבי. לעיתים נפגשתי בו והתמוגגתי. ביצירה נפגשים עם "הניצוץ האלוהי" שטמון בכל אחד מאתנו במידות שונות. שאפתי לעשות "עבודה טובה" ככל שיכולתי".

רתמה סירה קוצנית וקורנית

אני מאחלת לכל אחת ואחד חיים מלאים ביצירה ושנפגוש את "הניצוץ האלוהי" שטמון בנו. גם בעיני זהו מקור לכוח ולהגשמה עצמית.

*כל ציורי הפרחים שמופיעים בפוסט צויירו ע"י ברכה אביגד-לוי והופיעו בספר 'פרחי הכרמל'.

אני שמחה שאתם קוראים את הגלויות שלי, זה ממלא אותי בהודיה, סיפוק ורצון להמשיך ולכתוב. אשמח לשמור איתכם על קשר ולידע אתכם במייל על כל גלויה חדשה שאפרסם כאן בבלוג (רק זה, לא תקבלו ממני מיילים אחרים). הכניסו את כתובת המייל שלכם לתיבה כאן למטה והצטרפו לרשימת התפוצה שלי. תודה!

תגובות פייסבוק

2017-04-30T21:02:57+00:00 יום חמישי, 27 אפריל 2017|4 תגובות

4 תגובות

  1. חן סיון 2 במאי 2017 ב 19:54 - Reply

    יפעת יקרה
    הבית הבלוגי החדש שלך נראה נפלא, ומעוצב לעילא.
    הסיפור הבלשי שסיפרת הוא בדיוק מסוג הסיפורים שאני אוהבת,
    שבבסיסו יושב אוצר – אותו ספר מופלא של "פרחי הכרמל".
    מה נפלא!
    .
    בלי להתכוון, גם הצלחת להוציא אותי מהעצלות שלי, שהיא עצמאית ואוטונומית בדרכה,
    ויש מצב שאכן אמשך לכתוב את הפוסט ש(התכוונתי)התעצלתי
    ולמה אני בכלל מציינת את זה?
    כי הוא עוסק בספר 'גינת בר' של מאיר שלו, שמכיל איורים מקסימים של פרחי בר ישראלים,
    ששלו מגדל בגינה שלו. ציירה אותם אחותו, רפאלה שיר.
    .
    ועוד משהו קטן: קראתי ספר נהדר, שבמרכזו איורים של פרחי בר – סחלבים טרופיים מטהיטי.
    שם הספר 'חותמם של הדברים כולם'. כדאי לך

    • יפעת 2 במאי 2017 ב 21:20 - Reply

      חן,
      תודה! אני שמחה שהשפעתי לטובה. אני מאמינה שחלק מהרצון לכתוב הוא גם הרצון להשפיע, לעורר, לאתגר. שמחה שהצלחתי. מקווה לקרוא בקרוב את הפוסט על 'גינת בר' של מאיר שלו. הספר מחכה לי ואני מחכה לו.
      אחפש את הספר שהמלצת. אני אוהבת המלצות על ספרים.
      ושוב תודה,

  2. Itai 10 ביולי 2017 ב 5:19 - Reply

    אם ברכה הייתה בחיים עכשיו היא היעתה שמחה מההד הגדול שקורה סביבה וסביב ציוריה אבל היא לא היא נמצאת במקום אחר קרוב או רחוק אנחנו לא רואים..אבל מרגישים שהיא אוהבת את המתחולל אחרת זה לא היה קורה.יישר כח.

    • יפעת 10 ביולי 2017 ב 16:39 - Reply

      איתי, ריגשת אותי מאד. לא הכרתי את ברכה אישית, רק מהמידע שמצאתי עליה במרחבי האינטרנט. גיליתי אישה עם סיפור חיים מרתק, אישה עם כישרון אדיר וצניעות רבה. אישה שהייתי שמחה להכיר. אני מאד מקווה שהיא אוהבת את התוצאה. תודה.

השאירו תגובה