גילגולו של טיול או איך החלטנו לא להחליט

באמצע חודש אפריל אופק הטיולים שלנו היה ריק. מלבד טיול קרוב (תחילת יוני) לאלפים לא תיכננו כלום. המצב היה חייב להשתנות. בדיקה קצרה באקספלורר העלתה שסביב ראש השנה אפשר לטוס לאתונה ב-200 דולר לכרטיס, כולל מזוודה לכל אחד. ליוון אנחנו חשים געגועים עזים. אמנם בקיץ שעבר נפשנו ברודוס אבל מבחינתנו זה לא נחשב טיול ביוון. חלפו 3 שנים מהטיול האחרון שלנו לצפון יוון. הגעגועים, המחיר הזול, התאריכים הנוחים, הכל התחבר היטב ולכן הזמנו את הכרטיסים.

בית שראינו בזמן טיול בוקר

"אלאיטליה פשטה את הרגל" הודיעו בכותרות הראשיות, יומיים אחרי קניית הכרטיסים. כן, קנינו כרטיסים באלאיטליה. לפעמים זול יוצא יקר. עקבנו בענין אחרי התפתחות המשבר. החלטנו לא להחליט. ביולי הרגשנו מספיק בטוחים להתחיל בתכנון הטיול.

העוגן היחיד של הטיול היה טיפוס להר אולימפוס. מטאורה כן או לא? חצי האי פליון? אתונה? החלטנו שנתחיל לתכנן ונראה לאן נזרום. התחלנו בהתחלה, בנחיתה. הטיסה שלנו נחתה ביום חמישי בשעת ערב מאוחרת. זה מחייב לינה באזור שדה התעופה. הזמנו דרך אתר Airbnb דירה ליד השדה עם הסעה של המארח. לדעתי זה נוח כשנוחתים בעשר בלילה לא להתעסק עם השכרת רכב, או עם ניווט ומציאת מקום הלינה. למרות הניסיון הרב שלנו בתכנון עצמאי של טיול לחו"ל זו היתה הפעם הראשונה שהזמנו לינה דרך Airbnb היו קצת חששות אבל התקשורת עם המארח הרגישה לנו נכונה וטובה. אכן התקשורת איתו היתה טובה. הודענו לו עוד מהארץ שהטיסה שלנו מתעכבת. הוא דאג שההסעה תחכה לנו בזמן. הדירה היתה נוחה וענתה על כל הצרכים שלנו.

הנוף מהדירה ליד שדה התעופה של אתונה

מבט מהמרפסת של הדירה. במרפסת אכלנו את ארוחת הבוקר היוונית הראשונה שלנו – מאפים טריים שנקנו במאפיה סמוכה

מאפים יוונים

חזרה לשלב התכנון

הבנו שהנסיעה מאתונה לאולימפוס ארוכה ונצטרך להקדיש לה יום שלם, לכן נוכל לטפס רק ביום שבת. שלחנו מייל לשתי הבקתות שעל ההר לוודא שיהיה לנו מקום לינה בשבת בערב. לאחר מספר ימים התקבלה אותה תשובה מאכזבת משתיהן "הבקתה מלאה נסו להגיע ביום אחר". מה נעשה? טיול למטאורה?

EVIA

מבט על מפת יוון גרם לנו להתעניין באי אויה (Evia). אולי ניסע דרכו ונבלה בו לילה כך נדחה את הטיפוס ביום? חיפשנו תמונות ומידע באינטנרט, בעיקר בגוגל-מפס (Google Maps) ו- Google Earth. גילנו אי חביב עם הר בגובה 1700 מ', מסלולי הליכה רבים, חופים יפים, מעיינות חמים, יערות, נחלים, מפלים. אולי נבלה בו יותר מיומיים? האי עורר בנו ענין והתחלנו להעמיק ולחקור אותו.

אי בצורת צב טיול בחוף יפה
שקענו בעניין גובר והולך באיסוף מידע על האי, בחיפוש לינות בבוקינג, Airbnb, HomeAway ואפילו דרך גוגל-מפס. שוטטנו באתרי התיירות השונים. טילפנו ללשכת התיירות היוונית בישראל אבל הם לא מצאו חוברת מידע על אויה (יש להם חוברות על איים אחרים).

הטיול החל להרקם, השלד נבנה. בד בבד התגנב לליבנו עצב דק. זה יהיה הטיול המשפחתי הראשון שלנו בלי הבכורה (היא בצבא). מלבד העצב על חסרונה, העסיקו אותנו מחשבות על הילדים, מה יהיה? איך הם יסתדרו בלי הבכורה? היא ממתנת, היא חברה ושותפה של המתבגר ויודעת ליהנות מ'בילויים של בנות' עם הצעירה. ברור לנו שנצטרך להיות יותר קשובים וזורמים, לדאוג לתעסוקה ועניין.

עץ בודד במפרץ

התעמקות נוספת במפות ובדיקות באתר מישלן גרמו לנו לזנוח את העוגן שלנו, הטיפוס על האולימפוס ולהתמקד רק בטיול באי אויה. אויה הוא אי צר וארוך, התקשנו לבחור נקודה שתהווה עבורנו בסיס נוח לשהות באי. החלטנו לא להחליט (המשפט הפך למוטו של תכנון הטיול הזה).

בעקבות חוויה לא נעימה, שהיתה לנו כשהילדים היו צעירים יותר, אנחנו נוהגים להזמין מקומות לינה מראש, לפני היציאה לטיול. זו פעם ראשונה מאז החוויה ההיא, שנסענו לחופשה משפחתית ללא מקומות לינה מוזמנים מראש. ככל שאנחנו צוברים ניסיון בארגון וביצוע טיולים משפחתיים וזוגיים אנחנו מאפשרים לעצמנו יותר ספונטניות וחוסר-ארגון.

זה לא היה השוני היחיד בין החופשה הזאת לחופשות אחרות שעשינו.

הטיול המשיך להתגלגל ואנחנו איתו משנים ומתאימים לנסיבות החדשות. מה השתנה? לאן התגלגל? מה היו הנסיבות החדשות? פירוט בהמשך. ההתחלה זרמה היטב: טיסה, דירה, רכב, פארק חבלים מדהים בדרך לאי. זו היתה הפעם הראשונה שלנו בפארק חבלים וזו היתה אהבה ממבט (או צעד) ראשון. ה-Adventure Park הוקם ע"י חברה צרפתית והוא היחידי מסוגו ביוון. הפארק מכיל מספר מסלולים בדרגות שונות, טרמפולינות, ירי בחץ וקשת וכמובן בית קפה. העברנו בו 3 שעות מאד מהנות. אני הייתי בעננים (תרתי משמע – המסלול האחרון היה ממש גבוה).

פארק חבלים - הכנה

בשלב הראשון לימדו אותנו ותרגלנו את כללי הבטיחות

המתבגר על החבלים

דילוג בין שמים וארץ

אני מתגברת על הפחד ולומדת ליהנות מדילוגים בגובה

הפארק נמצא בדרך לעיירה Skala Oropou ממנה יוצאת מעבורת לעיר הנמל Eretria שעל האי אויה. נהנינו להפליג במעבורת. השקפנו ממרומי הקומה העליונה על הים והנוף. השיט במעבורת היה שליו ונעים. בעזרת בוקינג מצאנו את הדירה שלנו ל-2 הלילות הבאים. בעיני זה מדהים, הקלות שבה ניתן למצוא מקום לינה בעזרת בוקינג, הזמינות והנוחות הן חוויה מעצימה ומתקנת. מצאנו וילה חמודה עם בעלי בית מעניינים. לאורך כל הטיול מצאנו בשיטה הזאת מקומות לינה ותמיד הגענו לאנשים מעניינים ששיתפו אותנו בשמחה בחייהם תחושותיהם ומחשבותיהם. היו לנו מפגשים מרתקים. הנושא של המשבר הכלכלי המתמשך עלה בכל מפגש. שמענו על קשיים, על עזיבת צעירים, על פיטורים שגרמו לחישוב מחודש של מסלול החיים, על שינויים, על בחירות, על התמודדות, על תקווה, החמצה, סיכויים וכשלונות. המפגשים, שנעשו לרוב באנגלית לא שוטפת, העשירו את הטיול והעמיקו אותו, הוסיפו לו גוונים של עניין ומשמעות.

זריחה

זריחה! מבט ממרפסת דירה בחוף המזרחי

הוילה ב- Eretria

איפה תשבו לשיחה עמוקה על יוון ועל החיים עם יווני שנולד וגדל באלכסנדריה, שנשוי לאישה אנגליה וחי רוב חייו הבוגרים בדרום אפריקה? בעל הוילה הוא היווני הזה. איש מבוגר ומעניין עם נסיון חיים עשיר ומבט מפוקח על החיים, על מיעוטים, על תחושת בטחון. איש עם שמחה ועצב, איש שחווה וראה אירועים רבים. בזמן שאשתו ארגנה את החדרים שלנו הוא ישב איתנו לשיחה שנמשכה גם אחרי שהחדרים כבר היו מוכנים.

מהוילה יצאנו לסיור בחלק הדרומי של האי במטרה להגיע לבתי הדרקונים הנמצאים בהרים הגבוהים של אויה. היונים בטוחים שהם נבנו ע"י חייזרים. היינו חייבים לראות אותם במו עינינו. הכביש לחלקו הדרומי של האי הוא כביש נופי נפלא. מכל פיתול מתגלה מפרץ. מעבר למפרץ הרים כחלחלים.

טיול דרומה

מפרץ אחד שבה את ליבנו והסיט אותנו מהיעד.

המפרץ שפיתה אותנו

לאחר מספר שעות נעימות המשכנו בדרכנו ליעד – בתי הדרקונים שעל הר אוכי (Ochi). היו על הכביש הראשי לפחות שתי פניות עם שלט שנראה לנו כמכוון לבתי הדרקונים אבל, אנחנו רצינו להגיע לבית שעל הר אוכי שגובהו 1398 מ' והוא ההר השני בגובהו באויה. עזבנו את הכביש הראשי לטובת כביש צדדי וממנו ירדנו לדרך לא סלולה. נסענו לאורך ערוץ עם עצי דולב גדולים ויפים. בכלל, הנופים היו הרבה יותר ירוקים ממה שדמיינתי. חשבתי שבסוף הקיץ נמצא את האי, או לפחות את חלקו הדרומי, צהוב ויבש.

דולב מצל על הדרך טיול לחיפוש בתי דרקונים

פרי אדום ברקע עץ דולב

שני שליש מהדרך הצלחנו לעבור. הגענו לכפר קטן ונטוש. שם הדרך הפכה צרה ובלתי עבירה לרכב שלנו שהיה אמנם גבוה אבל לא 4X4. ניסיון קצר הבהיר לנו שהדרך אכן לא עבירה עבורנו. בצער חזרנו לאחור. השעה המאוחרת לא אפשרה ניסיון נוסף מכביש אחר שהיה כנראה הדרך המתאימה יותר להגיע. בתי הדרקונים נשארו תעלומה עבורנו.

לפי הסבר שמצאתי באינטרנט בתי הדרקונים הם מבנים ניאוליתיים (=תקופת האבן החדשה שהיא סוף תקופת האבן לפני תחילת תקופת המתכות). תאריך בנייתם המשוער נע בין המאה ה- 13 עד ה- 3 לפנה"ס. מבחינת הארכיאולוגים הם עדיין תעלומה.

דירת נופש ב- Fragkaki

את שני הלילות האחרונים באי בילינו בצפון, בעיירה Fragkaki. לאחר שדגמנו חופים במזרח ובמערב האי, אני אהבתי את החופים המזרחיים ובן זוגי את המערביים. לסיום השהות שלנו באי החלטנו לגור בחוף המזרחי. בספטמבר Fragkaki היא עיירת חוף מנומנמת (באוקטובר היא כנראה כבר בתרדמת חורף עמוקה).

חוף מזרחי

בעלי דירת הנופש בה התגוררנו הם זוג חביב שעשו שינויי גדול בחייהם בעקבות המשבר הכלכלי שפקד ועדיין פוקד את יוון. משבר שגרם לסגירת מפעלים, לפיטורים והשאיר אותם ללא פרנסה. משבר שהוביל אותם לעסוק בתיירות ובחקלאות. מבחוץ החיים שלהם נראים ונשמעים מושכים בפשטות שלהם. בהסתפקות במועט, מסתדרים עם מה שיש, מגדלים ירקות ופירות לשימוש עצמי, חיים רגועים ושלווים על חוף הים. חיים לפי עונות השנה: בקיץ – תיירות, בסתיו – מסיק זיתים ובשאר הזמן? נחים? האנגלית שלהם היתה בסיסית ולכן למרות הרצון הטוב וההשתדלות השיחות איתם היו רק הצצה קטנה, פתח זעיר לחייהם. אצלם שתינו את הקפה הכי טעים בכל האי. בכלל היתה הרבה אהבה וכוונה טובה בכל מעשיהם, רצון טוב, השתדלות, חיוך, המלצה, התעניינות. היתה הרבה שלווה ורוגע בנוכחות שלהם, היו אושר ושמחה. אני מקווה שההתרשמות שלי נכונה ואמיתית.

טיול צפונה

המיקום של העיירה מתאים לסיורים בחלק הצפוני של האי ואכן ניצלנו את היומיים האחרונים להכרות עם החלק הצפוני שהוא 'רך' יותר מהחלק הדרומי. ההרים פחות גבוהים, הדרכים פחות תלולות, הנסיעה ברובה היא בתוך יערות מחטניים ומטעי זיתים, מדי פעם רואים את הים. טיילנו למפל, לחופים יפים, לעיירות תיירותיות וכאלה שפחות.

נדנדה

הדירה העירונית שלנו

אספתי מידע על חלקידה (Halkida), העיר הגדולה באי, אבל לא הייתי בטוחה שנגיע אליה. באמצע החופשה שלנו חל יום ההולדת של הצעירה. החלטנו שביום זה היא תקבע מה נעשה. הצעירה ביקשה עיר, אז נסענו לחלקידה. בעזרת בוקינג מצאנו דירה מרווחת ונוחה במיקום מרכזי. בעלי הדירה הם שני אחים צעירים שיש בבעלותם גם בית קפה באזור. מרפסת הדירה משקיפה על הטיילת שלאורך הים, על הגשר העתיק שמחבר את האי ליבשת ועל המבצר.

גשר ליבשת

ספסל על חומות המבצר – תצפית לגשר החדש שמחבר את האי ליבשת

האחים שהם עורכי דין בהשכלתם מתפרנסים מתיירות. הם הזמינו אותנו בערב לבית הקפה שלהם כדי שנוכל לשבת בנחת ולהכיר טוב יותר אחד את השני. ישבנו איתם לשיחה ארוכה ומעניינת (הילדים פרשו לנוח בדירה עם הווי-פיי). הם סיפרו לנו שבעקבות המשבר הכלכלי המתמשך צעירים רבים מהגרים למדינות אחרות באירופה. הם סיפרו לנו שהתיירות בעיר מאד התדלדלה. העיר התבססה על תיירות מקומית בעיקר מאתונה. כיום, ליוונים יש פחות כסף ולכן הם מבלים פחות. הם סיפרו שפעם הטיילת היתה שוקקת וצפופה. כיום היא דלילה ומרווחת. דברנו על יחסי הציבור החלשים של האי והם תלו את זה בדעות הרבות שלא מאפשרות התקדמות. כנראה פרנסי העיר והאי לא מעוניינים לשווק את האי לתיירות עולמית מטעמים כאלה ואחרים. לא תמיד הבנתי בדיוק את הכוונה שלהם. היתה להם אנגלית טובה יחסית אבל חסרו להם מילים, במיוחד כשניסינו להעמיק את נושאי השיחה.

חלקידה

מבט ממרפסת הדירה בחלקידה

האחים, בעלי הדירה, התגלו כאנשים אופטימים, שמחים, נדיבים (סיפרנו להם שאנחנו חוגגים יום הולדת לצעירה והם הפתיעו אותה עם קינוח חגיגי ועשיר בליווי זיקוקים ושירי יום הולדת), אנשי שיחה מעניינים, שופעי ידע ומידע על האי, מלאי עצות ורצון לעזור. המפגש איתם אפשר לנו להכיר את נקודת המבט של היוונים הצעירים, חלק התיאשו וחלק מקווים לשינוי ושיפור.

הגענו עד כאן ועדיין לא סיפרתי למה הטיול המשיך להתגלגל? מה השתנה? לאן התגלגל? מה היו הנסיבות החדשות?

מה שקרה הוא שבבוקרו של היום השני באי, בן זוגי התעורר עם חום. רוב ימי הטיול הוא היה חולה. בן זוגי הוא הנהג בטיול ולכן החלטנו לעבור לדירה ליד הים כדי שהוא יוכל לשכב בשקט ולהחלים ואנחנו נוכל לבלות בים. על טיול ברגל, דרך הבילוי המועדפת עלינו, ויתרנו גם בגלל המחלה וגם בגלל גל החום הלא רגיל ששרר באי בזמן הביקור שלנו (37 מעלות צלזיוס). מזג אוויר שהפך את הבילוי בים למהנה ביותר.

קוץ צהוב על רקע סלעים

מסע דילוגים

מרגע זה החל מסע דילוגים שבו חיפשנו את הדירה האידיאלית, זו שתהיה הכי מתאימה ונכונה לנו. עברנו מחוף לחוף מדירה לדירה, נעזרים באפליקציה הנוחה של בוקינג. נהנים ממה שיש למקום להציע וממשיכים הלאה למקום יפה יותר, מהנה יותר. בדרך כלל אנחנו מעדיפים לטייל בסגנון של טיול כוכב, היה במסע הדילוגים הזה משהו מאד משחרר ומשוחרר. מגיעים למקום יפה, נשארים. תירגלנו ספונטניות, אמונה בכך שנצליח למצוא מקום לינה גם אם נגיע לקראת ערב, הקשבה ללב ולצרכים של כולנו, התפשרות. המסע הזה היה טוב לכולנו (רוב הזמן, כמו בכל משפחה גם לנו רגעי עייפות ומשבר. רגעים שאחד רוצה ככה והשני אחרת).

החוף המושלם

הבדל נוסף בין החופשה הזאת לחופשות אחרות נבע מכך שבן זוגי הוא הטבח שלנו. במצב החדש אכלנו כל יום בטברנה. לא בישלנו בכלל. היה בזה גם משהו משחרר. השתחררנו מקניות בסופר, בישולים ושטיפות כלים. החופש המושלם ממטלות היומיום. עבור בן זוגי קניות בסופר מקומי ובישול הם חלק משמעותי מההנאה. עבורי בישול הוא מטלה ולכן לא עשיתי זאת. ביומיים האחרונים בן זוגי חזר לעצמו ונכנסנו ביחד לקניות בסופר. נזכרתי כמה כיף לעשות איתו קניות בחו"ל ולאכול את האוכל שהוא מכין (עייפנו מהאוכל בטברנות, שהיה מצוין אבל קצת חזר על עצמו. בספטמבר, סוף עונה, רוב התפריט לא זמין). זה מדהים איך אותה חוויה, קניות בסופר לדוגמה, משתנה והופכת לכיפית כאשר המוביל את החוויה מדביק בהנאה שלו את כל שאר המשתתפים.

Chiliadou חוף יפה

Chiliadou

לאי אויה מתאים טיול בסגנון מסע דילוגים בגלל המבנה הצר והארוך שלו ובגלל הנסיעה האיטית בכבישים צרים ומפותלים שעולים ויורדים. על עוד גילויים ורשמים שלנו מהאי אכתוב בפוסט הבא. אני מזמינה אותך להרשם לבלוג שלי כדי לא לפספס את שלל המקומות הנפלאים שמצאנו.

תגובות פייסבוק

2017-10-03T21:59:38+00:00 יום שלישי, 3 אוקטובר 2017|אין תגובות

השאירו תגובה