הסיפור על סיסי ואכילס

אוגוסט 1853 באד-אישל Bad Ischl, אוסטריה – פגישה היסטורית

האחיות הלנה ואליזבט לבית ויטלסבאך (Wittelsbach) נפגשות, סוף-סוף, עם בן-דודתן פרנץ-יוזף (Franz Joseph). פגישה זו תוכננה במשך זמן רב על ידי אמהותיהם, הדוכסית לודביקה (Ludovika) ואחותה הנסיכה סופיה מבוואריה (Sophie Friederike Dorothea Wilhelmine) אמו של פרנץ-יוזף. השתיים ייעדו את הלנה הבוגרת והמתוחכמת להנשא לפרנץ-יוזף. אבל, החיים לא פועלים לפי התוכניות והוא התאהב דוקא באחות הצעירה והשובבה, באליזבט.

דצמבר 1837 מינכן, גרמניה – ילדות מאושרת

אליזבט (Elisabeth Amalia Eugenia), הידועה בכינוי ילדותה סיסי, נולדה במינכן ב- 24 לדצמבר 1837. בת שלישית מתוך 8 ילדים שנולדו לדוכס מקסימיליאן (Duke Maximilian Joseph) מבוואריה (Bavaria) ואשתו לודביקה. הדוכס, אביה של סיסי, אהב להשתעשע ונהנה להתערבב עם פשוטי העם. הוא היה גאה בבנותיו שלא מסתובבות ומחקות נשות מלוכה. הדוכס, שהיה הבעלים של שטח ציד עצום ביערות בוואריה, השתמש בו לעתים קרובות בהנאה רבה. כמוהו, סיסי אהבה לרכב. היא רכבה על סוס הפוני שלה בפארק האחוזה, שם חוותה ילדות מאושרת. במקום נימוסי ארמון, היא בחרה למלא את זמנה במשחק, בהשתובבויות וציד. היא אהבה להיות בחוץ, שם הרגישה נינוחה ומסוגלת לעשות כרצונה. מאביה היא ירשה אמונה באידיאלים דמוקרטיים מתקדמים ובפציפיזם, שלא היו מקובלים על המלוכה באותה עת. מאמה היא פיתחה אהבת פרטיות ופחד מתפקידים ציבוריים – תכונות שלא ישרתו אותה בהמשך.

אפריל 1854 וינה, אוסטריה – החתונה המלכותית

כך, ב- 25 באפריל 1854, רועדת ונרגשת, התחתנה אליזבת בת ה-16 עם פרנץ יוזף בן ה-23, בן שושלת הבסבורג (Habsburg), בית מלוכה אירופאי גדול. פרנץ יוזף היה קיסר אוסטריה והמלך המוחלט של האימפריה הגדולה ביותר באירופה מלבד רוסיה. במהלך חגיגות החתונה, אלפים עמדו ברחובות וינה, להוטים להציץ בקיסרית החדשה. אבל במרכבתה, בדרך לביתה החדש, ארמון הופברג (Hofburg), סיסי, כלה ביישנית ומלנכולית, התייפחה – המומה ופוחדת.

כניסה יוצאת דופן זו לחיים הציבוריים היתה אחת בשורה של טרגדיות שסימנו את חייה של סיסי, והציבו אותה בשורה ארוכה של בנות זוג מלכותיות שנלכדו בכלובים מוזהבים. במהלך השנתיים שלאחר החתונה נולדו לזוג שתי בנות: סופיה (Sophie), שנקראה על שם סבתא מצד אביה וגיזלה (Gisela). שנה אחר כך במהלך ביקור בהונגריה שתי הבנות חלו וסופיה בת השנתיים נפטרה בזרועות אמה. באוגוסט 1858 נולד לזוג בנם היחיד, יורש העצר, רודולף (Rudolf). בשנת 1868 נולדה בבודפשט בתם הצעירה מריה ולריה (Marie Valerie).

סיסי התייחסה באמביוולנטיות לתפקידים הציבוריים שלה. ביישנית וחסרת ביטחון, התמוטטה סיסי תחת כללי הנימוס הקפדניים, שהותירו אותה מבודדת וחסרת ידידים. בעלה האוהב, אך העסוק, ואמו השתלטנית, הארכידוכסית האדירה, התייחסו למלנכוליה והסלידה שלה מהחיים הציבוריים כאל פינוק ילדותי. סיסי בילתה שעות בשמירה על המראה שלה. למשל, היא הקדישה שלוש שעות כל יום לטיפוח השיער הארוך שלה. היא גם היתה אובססיבית בנוגע לגיזרה שלה ואכלה לפי דיאטה מאד קפדנית. סיסי ניהלה בקנאות שיגרת תירגולים יומית במשך שעות; ברכיבה על סוסים, בהליכה מהירה וכדומה. בכל ארמון מלכותי הוכן עבורה חדר כושר שבו היא הרימה משקולות והתעמלה על טבעות. סביר להניח שהיום היא היתה מוגדרת כבעלת תסמינים של אנורקסיה.

העיתונות עקבה אחריה, האנשים הפשוטים העריצו אותה, אבל היא היתה מבולבלת ומתוסכלת עקב הדיכאון והפרעת האכילה החמורה. זה התבטא בשאלה שלה:

“Have you not noticed that in Shakespeare the madmen are the only sensible ones?”

בחיפוש אחר שלווה

סיסי ביטאה את התסכול, החרטה והיאוש שלה בשירים שכתבה.

Oh, had I but never left the path
That would have led me to freedom
Oh, that on the broad avenues
Of vanity I had never strayed
I have awakened in a dungeon
With chains on my hands.

סיסי בילתה זמן רב, ככל שהתאפשר לה, הרחק מארמון הופבורג שהשרה עליה תחושת כלא. היא יצאה לנדוד בעולם בחיפוש אחר שלווה. היא נסעה לעתים קרובות ליוון, אנגליה, אירלנד, שוויץ והונגריה. בחלק מהנסיעות שלה ביקרה אליזבת בקורפו, שם התגוררה במשך שלושה חודשים, מוקפת בנופי קורפו. אליזבת התאהבה בקורפו וחזרה לבקר בה לעתים קרובות. היא ביקרה גם בחלקים אחרים של יוון, שם היא למדה יוונית ואת תרבות יוון בעזרת מגוון מורים.

"אני תמיד רוצה להיות בתנועה," כתבה "כל ספינה מפליגה ממלאה אותי בתשוקה גדולה להיות עליה".

סיסי אהבה את תפקידה כמנחמת של העם. לעתים קרובות היא הגיעה לבתי חולים ולמחלקות צדקה ללא הודעה מוקדמת, רק עם מלווה והפתיעה בהתנהגות לא אופיינית למלכה: היא החזיקה את ידי הגוססים, דיברה עם המטופלים על הצרכים שלהם וכדומה.

"כאילו מלאך של רחמים היא הלכה ממיטה למיטה," נכתב עליה "ראיתי את הדמעות זולגות על פניהם של הגברים".

ינואר 1889 מאיירלינג, אוסטריה – ההתאבדות

מריה (Marie Louise Elisabeth von Larisch-Wallersee), היתה האחיינית האהובה ביותר על סיסי. אבל, היה לה תפקיד מכריע וקטלני בטרגדיה של משפחתה של סיסי. היא זו שהכירה לנסיך הכתר רודולף, בנה היחיד של סיסי, את הברונית הצעירה מרי וטסרה (Mary Vetsera) שהפכה למאהבת שלו. רודולף, שהיה כבר נשוי ולא באושר, החליט להתאבד ביחד עם פילגשו. בוקר אחד, המשרתים מצאו את נסיך הכתר רודולף ואת פילגשו בת ה -17, מרי וטסרה, מתים באחוזת הציד שלו במאיירלינג (Mayerling) שליד וינה. התברר כי רודולף ירה בשניהם ובעצם ביצע רצח והתאבדות. המאורע הזה העמיק את עצבותה של סיסי וגרם לדעיכתה. רודולף לא הרג רק את המאהבת שלו ואת עצמו אלא הוא הרג גם את נישואי הוריו.

"הכדור של רודולף הרג את אמונתי", אמרה סיסי לבתה הצעירה, איתה היה לה קשר טוב.

1889 קורפו, יוון – ארמון הקיץ

לאחר מות בנה, התרחקה סיסי מווינה. בחיפוש אחר מקום מפלט היא בחרה בקורפו כמקום בו תוכל להתמודד עם צערה ואומללותה ובו תוכל להמלט מדאגותיה ומנוקשות חיי הארמון בוינה שחנקו אותה. סיסי התחברה עם אלמנתו של קורפואי נודע וזו נתנה לה את האחוזה שלו במתנה. בין השנים 1889-1892 עסקה סיסי בפרויקט בניית ארמון קיץ במקום בו עמדה האחוזה. על פי בקשתה עיצב האדריכל האיטלקי רפאלה קאריטו (Raffaele Carito) את הארמון בסגנון פומפיי.

ארמון השיש הלבן של סיסי, Achilleion, הוקם כשבעה קילומטרים מהעיר קורפו על גבעה בכפר Gastouri. סיסי בחרה לקרוא לארמונה בשם Achilleion כי היא העריצה את אכילס, שפירוש שמו הוא 'תוגת עמו'. בעיני סיסי אכילס שילב יופי אלוהי ועוז רוח ביחד עם גורל טרגי. הארמון קושט בציורי קיר, ציורים ופסלים, כולל הפסל של "אכילס הגוסס", שמציג את אכילס הגוסס מנסה להסיר את החנית מהעקב שלו (תמונת הפסל פותחת את הפוסט) והפרסקו "ניצחון אכילס".

אכילס הוא הגיבור המרכזי בסיפור המיתולוגי ה'איליאדה', שבו מסופר על השנה העשירית והאחרונה של מלחמת טרויה, שנה בה צרו מלכי יוון על העיר. פירוש המילה הפותחת את היצירה הוא: זעם, חרון אף. אכן, הנושא העיקרי של האיליאדה הוא חמתו של אכילס, גדול הגיבורים היוונים. האפוס מתחיל בכעס של אכילס ומסתיים בהתפייסות שלו.

המדרגות אל הגן מעוטרות בארבעה פסלים של אלים אולימפיים. סיסי עצמה השגיחה על עיצוב החללים הפנימיים והחיצוניים של הארמון ועל קישוטם עם יצירות אמנות מן המיתולוגיה וההיסטוריה היוונית. הכניסה מעוטרת בפסלים ועמודים רבים, שני קנטאורים מקשטים את המרפסת בקומה הראשונה, ליד העמודים נמצאים פסלים של אלים, פילוסופים ותשע המוזות. באולם המרכזי מוצגות יצירות של ציירים איטלקים.

סיפורי הגבורה של הומרוס, האיליאדה והאודיסיאה, שהיו כה משמעותיים לסיסי, מתעוררים לחיים בצורות שונות ברחבי הארמון ובגנים הבוטניים, מהם נשקף נוף נפלא עם תצפית לחופי ים נהדרים. בארמון ובגנים הפורחים שמסביב, ישנה תחושת שלווה, תחושה אליה השתוקקה סיסי. מכאן היא יצאה לטיולים ארוכים ונסעה לים.

ספטמבר 1898 ז'נבה, שוויץ – הסוף

ב-10 בספטמבר 1898 ביקרה סיסי בז'נבה. באותו זמן הסתובב בעיר גם האנרכיסט האיטלקי לואיג'י לוקני (Luigi Lucheni), שהגיע לשווייץ כדי להתנקש בחייו של הנסיך אנרי מאורליאן כמעשה מחאה נגד המעמד השליט. כשגילה לוקני שהנסיך ביטל את הגעתו, הוא התקרב לסיסי בזמן שהיא הלכה לאורך הרציף בנמל בדרכה לעלות על אונייה שתיקח אותה ליעדה הבא. לוקני דקר אותה בחזה בעזרת פצירה קטנה. מאוחר יותר אמר שנסע לג'נבה כדי להרוג אדם מהמעמד השליט, ולא היה אכפת לו את מי יהרוג, כל עוד הוא יצליח. לאחר הדקירה, סיסי קמה על רגליה במחשבה שהיא רק חטפה אגרוף, אבל התמוטטה זמן קצר אחרי שעלתה על האונייה. היא מתה במהרה מדימום פנימי.

למעשה, לבה נקרע ללא תקנה זמן רב לפני הרצח.

"אהבתי, חייתי / נדדתי בעולם", כתבה, "אבל מעולם לא השגתי את מושא תשוקתי".

“I loved, I lived
I wandered through the world
but never reached what I strove for.”

אפילוג – Achilleion

לאחר מותה של סיסי, הארמון נשאר לא מיושב במשך 9 שנים. בשנת 1907, בתה הצעירה של סיסי מכרה את הארמון לוילהלם השני (Wilhelm II), קיסר גרמניה. הוא יזם מספר שינויים, כולל העברת הפסל של "אכילס הגוסס" למקום פחות בולט. במקומו הוא העמיד פסל ענק של "אכילס המנצח", שהתאים יותר לאישיותו. הפסל של "אכילס המנצח" הוא הפסל הגדול ביותר של אכילס. פסל מרשים בגובה 11.5 מטר, שבו אכילס מוצג ברגע של ניצחון.

וילהלם גם הסיר את הפסל של היינה, משורר שסיסי חיבבה והניח אותו ביער מתחת לארמון, וכדי לשכן את המשמר האישי שלו, הקיסר בנה בניין גדול ליד הארמון. אחד הדברים שהוא טיפל בהם היה שיקום הגנים היפים של הארמון, שהוזנחו במשך 9 שנים. לשם כך, הוא הביא אנשי חקלאות, גננים, וגם עצים נדירים וצמחים אקזוטיים, חלק מהעצים והצמחים האלה עדיין נמצאים בגנים ואפשר להנות מהם גם היום.

בימי מלחמת העולם הראשונה והשנייה ננטש הארמון ונבזז על ידי צבאות האויב.

במהלך השיפוץ והצביעה של הארמון השאירו קטעים שחושפים את המראה שלו לפני הצביעה.

בשנת 1983, הארמון עבר לידי הארגון היווני הלאומי לתיירות. הארמון עבר שיפוץ ומשנת 1994 הוא פועל כמוזיאון. בקיץ המוזיאון פתוח כל יום בין השעות 8:00-20:00. בחורף הוא נסגר בשעה 16:00. הכניסה בתשלום. כדאי להתעדכן באתר הארמון. כל התמונות בפוסט צולמו בארמון ובגנים שסביבו.

 

נספח – הביקור של רודולף בארץ ישראל

רודולף, יורש העצר, היה בעל השכלה רחבה. הוא התעניין במדעי הסביבה והטבע, ובמיוחד גילה עניין רב בחקר הציפורים, אותן אהב לצוד. הוא נסע ברחבי האימפריה האוסטרו–הונגרית הגדולה ומרובת הלאומים להעמיק את היכרותו עם האימפריה אותה עמד לרשת. בשנות ה–20 לחייו החל רודולף להתעניין בפוליטיקה. התנגדותו למדיניות ההתרחבות של הצארים הרוסים ביחד עם השקפת עולם ליברלית ואנטי–דתית הביאו אותו להתנגשות עם אביו ועם ראש ממשלתו. בעקבות כך הורחק ממוקדי השלטון והוחלט להשיא אותו לסטפני, בתו של ליאופולד השני, מלך בלגיה. נערה בת 16, נטולת חינוך וטעם, מגושמת ולא יפה במיוחד. סיסי דאגה מאוד לגורל הנישואין הללו והמליצה לו לצאת למסע חקר ציפורים וצייד בארץ הקודש, כדי להרגע לפני החתונה. את המסע הוא הנציח באלבום גדול ומפואר, שהכיל ציורים של צייר החצר, פרנץ פון פלאוזינגר. הציורים בספר מתארים את המגוון הרחב של החי בארץ ישראל במאה ה-19. הפמליה המלכותית הפליגה קודם כל למצרים, ולאחר מכן הגיעה ליפו ב–28 במרץ 1881.

"כאן פגשה אותנו ארץ חדשה", מתאר הנסיך את הגעתו לארץ ישראל, "שונה, מזרחית, מקורית ועשירה יותר בצבעיה ממצרים. הכל היה חדש לגבי. הצעד הראשון על אדמת הקודש מעורר זכרונות על שלטון מלכות ישראל, על המלך החכם שלמה…ולעיני רוחנו חולפות אותן תמונות אשר מילאו תפקיד בחיינו כאשר קראנו בילדותנו את כתבי הקודש. אברהם אבינו, המלך הנווד, משופע בצאן ובסוסים גזעיים, באוהלים ובנשים יפות…אך הזמנים השתנו, והדת גם היא שינתה פניה, וממכלול המנהגים והאמונות המזרחיים, רק עם אחד החזיק מעמד בארצו, שמר על טהרתו והמשיך באמונתו, האמונה באל האמיתי ובמשה נביאו, הוא העם העברי".

מסע הצייד הארץ ישראלי הסתיים ב–10 במאי 1881. רודולף חזר לווינה ונישא לסטפני בחתונה ממלכתית ומהודרת. אך, הנישואין לא עלו יפה. רודולף התרחק מאשתו ומצא נחמה בשתייה ובחברת נשים אחרות. ב–1887 רכש את אחוזת מאיירלינג, שאותה הפך למעון צייד, ובה התאבד.

אם הסיפור על רודולף נשמע לכם מוכר, יתכן שאתם זוכרים גרסה שלו שהופיעה בספרו של מאיר שלו 'עשו'.

מקורות מידע

הקיסרית האוסטרית שנרצחה על ידי אנרכיסט מאת הדלי מרס

דרכה של סיסי 

ארמון Achilleion בקורפו

מסע הציד של רודולף בארץ ישראל במאה ה-19 מאת עזרא חדד

♦ אתם מוזמנים גם לקרוא פוסט ישן יותר שבו סיפרתי על ביקור בוינה.

יש לי עוד סיפורים ותמונות מהטיול שלי בקורפו וגם מידע וטיפים שווים, עליהם כתבתי בפוסט אני, משפחתי ו… החיות האחרות נשארו בבית. כדי שתשארו מעודכנים ותוכלו להמשיך לטייל איתי, אני מזמינה אתכם להצטרף לרשימת התפוצה שלי. אשלח לכם גלויה למייל ובה איידע אתכם על כל פוסט חדש שאפרסם (רק זה לא יותר). תודה שהתלוותם אלי, זה משמח אותי מאד.

רוצים להגיע לחוף הזה? פרטים בפוסט הזה

תגובות פייסבוק

2018-09-12T21:21:24+00:00 יום רביעי, 29 אוגוסט 2018|2 תגובות

2 תגובות

  1. אבא 1 בספטמבר 2018 ב 11:15 - Reply

    את מהממת יפעת בתי! כותבת כל כך יפה, לאחר שמתחילים לקרוא אי אפשר להפסיק. את מתארת בפרטים, בכתיבה חוקרת, יוצרת ואינטליגנטית ויחד עם זאת משאירה פתוח מרחב גדול למסתורי ולדמיון.

    • יפעת 1 בספטמבר 2018 ב 12:41 - Reply

      תודה אבא, הרעפת עלי מחמאות נעימות. התגובות שלך תמיד נכנסות לי ללב ומרגשות אותי.

השאירו תגובה