החופש שלי

זיכרון

חופשת פסח הגיעה ואנחנו (אני וחברותי לקבוצה בקיבוץ) התחלנו במשימה החשובה של החופשה הזאת – 'לתפוס צבע' לקראת הקיץ המשמש ובא. שמיכות פיקה משובצות נפרשו על הדשא מול בית הנעורים. נשכבנו על הפיקה בביגוד מינימלי והסתובבנו מהבטן לגב ומהגב לבטן כמו שיפוד על האש. להקל על המלאכה המשעממת קראנו ספרים (בדרך כלל קלילים מסוג הרומן הרומנטי, כי כשהשכל מתחמם מהשמש הקופחת אין כוח להתרכז בספרות יפה). נהנינו מהחופש לסבול כדי להרגיש יפות (בנעורי עוד לא היתה כזאת מודעות כמו היום בנוגע לנזקי החשיפה לשמש). נהנינו מהחופש לקרוא ספרות זולה ולהתמוגג ממנה. נהנינו מהחופש לעשות מה שמתחשק בלי לתת דין וחשבון לאף אחד (עם כי ברוב ימי החופש עבדנו בענפי הקיבוץ כי כך היה מקובל בימי נעורי). מאז לחופש יש תחושה, יש טעם, יש ריח.

חופש להשתזף

חופש

רגע לפני סיום החופש הגדול, סיום חופשה מרוכזת מהעבודה, לקראת השנה החדשה, חופשות החגים ובעיצומן של הכנות לחופשה משפחתית ביוון עלו בי הרהורים על חופש, חופשה, על המהות של כל אחד מהם ועל מה שביניהם. קראתי את ההגדרה למילה 'חופש' במילון אבן-שושן (ההגדרה מופיעה בתמונה למעלה) ובמילון ספיר (ההגדרה מופיעה בתמונה למטה). נכנסתי לערך 'חופש' בויקיפדיה וצללתי לתוכו מוצאת בו עניין רב. לפי ויקיפדיה חופש הוא מושג מופשט המתאר העדר אילוצים ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. אחת מהשאלות הפילוסופיות השנויות במחלוקת היא שאלת יכולתו של האדם לבחור את גורלו באופן חופשי. ישנן שתי תורות פילוסופיות בהן התשובה היא שלילית, אין בחירה חופשית. הראשונה היא פטליזם – אמונה בגורל, כל מה שמתרחש נגזר מגבוה ביד מכוונת ו"הסוף ידוע מראש" בכל מהלך שנבחר. השניה היא דטרמיניזם תורת הסיבתיות, שסוברת שאין אפשרות לשנות ולבחור דבר אחר באמצע, כי באופן טבעי מכלול הסיבות גורמות לנו לבחור באופן שבו אנחנו בוחרים.

במה אני מאמינה? אני מאמינה שקיימת אפשרות בחירה. אני מאמינה שההזדמנויות נקרות בדרכנו או שהיקום מזמן לנו אפשרויות ואנחנו צריכות לפקוח עיניים, לפתוח את הלב, להיות מוכנות להסתכן, לקפוץ למים, לעלות על העגלה, לא משנה באיזה ביטוי נשתמש העיקר הוא שההזדמנויות מגיעות ואנחנו יכולות לבחור בהן. גם להשאר במקום, לשמור על המצב הקיים, זו בחירה. חשוב שנשים לב שזו בחירה ולא כורח הגורל. אני מאמינה בחופש הבחירה, במה את מאמינה? ואתה?

הגדרה מילונית למילה חופש

חופשה

בשנים האחרונות מקום העבודה של בן זוגי נסגר למשך שבוע בסוף אוגוסט. גם אני לא עובדת בתקופה הזאת. זמן מצוין לצאת לחופשה משפחתית, אבל בסוף אוגוסט אנחנו מעדיפים להשאר בבית ולא להסתובב, לא בארץ ולא בחו"ל. אז מה אנחנו עושים? המון וכלום. אנחנו בוחרים כמה פרויקטים גדולים לקדם בבית. בדרך כלל משתלטים על אזור שקצת הזנחנו ואנחנו רוצים לשפר/לשנות אותו. העבודה המשותפת מפיחה בנו כוחות. אנחנו נהנים מהחופש לבחור כל רגע ורגע מה נעשה ברגע זה, נהנים מהביחד, מהנחת, מהרוגע וגם מהעשייה, מהחזון שקורם עור וגידים, מתחושת ההישג והסיפוק שבעמידה במשימות וביעדים. נהנים מהחופש פשוט להיות, מהבקרים הנינוחים שאפשר להתפנק במיטה (בתנאי שלאף אחד מהילדים אין תוכניות שמאלצות אותנו להקפיץ אותו לפה או לשם). אנחנו נהנים מהחופש לחיות בהווה בלי זמן, בלי יום, בלי תאריך, בלי שעה. נהנים מכך שאנחנו מאבדים תחושה של זמן שזה מבחינתי החופש המושלם. גם לחופש הזה יש תחושה, יש טעם, יש ריח.

השתקפות של עננים

ווקאנס

במילון מצאתי הגדרה שאהבתי לפיה חופשה היא שחרור. הגדרה מפורטת מצאתי בויקיפדיה לפיה חופשה היא הפסקה בעיסוקיו של האדם למטרת נופש או תיור. לרוב אנשים יוצאים לחופשה ממקום העבודה או הלימודים, במהלך חגים או אירועים קבועים לאורך השנה. לעתים יוצאים לחופשה קצרה כדי לנוח, או בשל סיבות ואירועים משפחתיים. לעתים יוצאים לחופשות ארוכות מהרגיל, למשל שנת שבתון או חופשה ללא תשלום ממקום העבודה. אדם יכול לצאת לחופשה ארוכה במטרה להגשים חלום של חופש מוחלט כמו קניית קראוון וטיול ברחבי יבשת אמריקה/אירופה או הפלגה ביאכטה מסביב לעולם.

לפעמים יוצאים לחופשה כי מקום העבודה נסגר למספר ימים והכריח את עובדיו לצאת לחופשה מרוכזת. תופעה שלדעתי נעשית יותר ויותר נפוצה בארץ במיוחד בשבועיים האחרונים של אוגוסט בהם הורים רבים "נאלצים" (לשמחתי) לבלות עם ילדיהם נטולי המסגרת. במקומות רבים באירופה יוצאים לחופשת קיץ. בצרפת לדוגמא, הרבה עסקים נסגרים באוגוסט לרגל הVacances. תמיד הלהיבו אותי סיפורים על המעבר למגורים בבית קיץ בהרים או ליד מקור מים. סיפורים על בילוי משפחתי נינוח ומחובר לטבע, יציאה מהשגרה, מהמולת העיר, מפגשים עם חברים ושכנים, טיפוח גן ירק ובוסתן פרי ועיסוק בספורט באוויר הצח. אני בטוחה שלחופשה כזאת יש טעם וריח שנשארים לנצח.

מפרץ עם סירות

חופשיה

לאורך שנות בגרותי השתדלתי ואני עדיין משתדלת להיות חופשיה ממוסכמות, להיות חופשיה מתכתיבים חברתיים. לבחור את הבחירות שלי מתוך רצון חופשי. מתוך חיבור לעצמי, לרצונות שלי, למאווים שלי, לצרכים שלי. הפילוסוף ישעיהו ברלין מדבר על שני שלבים של חופש. 'חופש מ' הוא חופש חיצוני בו משחרר האדם את עצמו מעול ואילוצים של גורמים זרים שמחוצה לו. 'חופש ל' הוא השלב השני שבו האדם עושה דברים המבטאים את רצונו החופשי, וגורמים לו לחוש תחושת חופש, מיצוי עצמי ורווחה פנימית. אני מאד אוהבת את ההבחנה הזאת בין חופש ממשהו לחופש לעשות משהו. אני מרגישה שזה מתאר נכון בחירות שונות שעשיתי בחיי. למשל, השלבים שעברתי בדרך לפתיחת הבלוג. קודם כל הייתי צריכה להיות חופשיה מכל מיני אמירות שהסתובבו בראש שלי ובסביבתי הקרובה בנוגע לכתיבה ולחשיפה. רק אח"כ יכולתי להיות חופשיה לכתוב ולפרסם, להיות גלויה, לשלוח גלויות אישיות. אני נהנית מחופש הביטוי וההנאה הזאת רק גדלה ומתעצמת.

חופש בחאן במכתש רמון

קונפורמיזם

אריך פרום מחבר הספר "מנוס מחופש" טוען כי הגישה העיקרית הנלחמת בחופש הינה הסמכותנות. החינוך לציות עיוור וכניעה אוטומטית כלפי ישויות חיצוניות ובהם ממסדים, רעיונות ואנשים. לדוגמה, שלטונות טוטליטריים וממסדים דתיים דורשים מהאנשים החוסים בצילם, ציות. אי ציות נתפס כעבירה חמורה שעונשה בצידה. תופעה נוספת שמבטלת את החופש האנושי, לדעתו, היא הקונפורמיות המתבטאת בהליכה בתלם וקבלת מרות הנורמות החברתיות אוטומטית וללא כל ערעור. ישנה בחברה המערבית אשליה של חופש וחוסר הגבלה, אבל בפועל אנשים חושבים, רוצים, מרגישים ואף פועלים לפי מה שנראה להם שהחברה והשכל הישר דורשים מהם, ומתכחשים בכך לעצמיות שלהם, כי הדבר יעמיד אותם בבדילותם, ויעצים את פחדיהם לעמוד לבד מול אימת הקיום. פרום שואל, לשם מה זקוק האדם לחופש ביטוי, אם אין לו מחשבות עצמיות, אמיתיות ומקוריות משל עצמו (מתוך ויקיפדיה).

הטענה והשאלה של אריך פרום מהדהדות בי. הן גורמות לי לעצור, להתבונן בתוכי ולחקור כמה אני באמת חופשיה? האם זו רק אשליה? האם התלם בו אני צועדת הוא תלם אותו אני יצרתי וחרשתי או שהוא תלם שרבים דרכו ודורכים בו ואני רק הולכת בעקבותיהם? כמה עצמיות, כמה מקוריות, כמה חופש יש לי באמת? טוב לעצור, להתבונן ולשאול. זה עוזר לי להיות מדויקת יותר.

מאהל בפארק הירדן

אחריות

על פי פרופ' שלום רוזנברג קיימת הבחנה בין שלשה סוגי חופש:

חירות – עצמאות, החופש הלאומי בו עם אינו משועבד לעם אחר ויש לו ריבונות על עצמו.
דרור – החופש החברתי בו אנשים אינם עבדים לאנשים אחרים ויש להם חופש חברתי.
חופש – שיחרור, החופש האישי בו יכול האדם להחליט החלטות באופן חופשי ויש לו בחירה חופשית.

אני מקווה שכולנו נחיה בחירות, בדרור, בשחרור ובחופש. שתהיה לנו בחירה חופשית, שנהיה בעלי רצון חופשי, שנשמור על חופש מחשבה, חופש ביטוי, חופש דת, חופש תנועה כמובן כל עוד לא נשתמש בהם לפגיעה בבני אדם אחרים. כי כמו שטוען ויקטור פראנקל, מייסד שיטת הלוגותרפיה, החופש והאחריות הם שני צדדים של אותו מטבע. ברגע שהאדם נוטל חירות לעצמו הוא גם מקבל על עצמו אחריות. אני מאד אוהבת את אמירה הזאת. האחריות מציירת את הגבולות בתוכם יש לי חופש לפעול. אחריות וחופש, כל צד מוסיף חיים וטעם לצד השני. איזון.

ערסל צבעוני

יֶלֶד טוֹב / שְׁלוֹמִית כֹּהֵן-אָסִיף

אִם אֶהְיֶה יֶלֶד טוֹב תָּמִיד
וְאֶעֱשֶֹה רַק מַה שֶּׁאַבָּא יַגִּיד
אַבָּא יִהְיֶה מְרֻצֶּה.
כָּכָה לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לַעֲשֹוֹת
מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה.

אשמח לשמוע מכם על חופש וחופשה, על הטעם והריח שיש להם, על תחושות והרהורים שעלו בכם במהלך הקריאה. שתפו, כך נעשיר את עולמנו בעוד דעות ורעיונות וכולנו נרוויח.

אני מזמינה אתכם לקרוא גם את מחשבותי על חדוות הכתיבה או מחשבה יוצרת מציאות.

חוף עם שמשיות לבנות וסירות במפרץ

עוד מעט אני יוצאת לחופשה משפחתית ביוון, באזור שהתיירות בו היא בעיקר תיירות מקומית. איפה? על זה אכתוב בפוסטים הבאים. כדי שתשארו מעודכנים, אני מזמינה אתכם להצטרף לרשימת התפוצה שלי. אשלח לכם גלויה למייל ובה איידע אתכם על כל פוסט חדש שאפרסם (רק זה לא יותר). תודה שהתלוותם אלי, זה משמח אותי מאד.

תגובות פייסבוק

2017-11-16T18:25:00+00:00 יום חמישי, 7 ספטמבר 2017|7 תגובות

7 תגובות

  1. Nimrod Negev 8 בספטמבר 2017 ב 13:25 - Reply

    כי לחופש נולדה… (:

    • יפעת 8 בספטמבר 2017 ב 16:38 - Reply

      נמרוד כולנו נולדנו לחופש לצערי לא כולנו זוכים לכך

  2. שלומית 8 בספטמבר 2017 ב 14:54 - Reply

    הי יפעת, הפוסט מעורר המון מחשבות על מה זה חופש וחירות. מאחלת לך ולכולם למצוא פיסה של חופש גם בשגרה.

    • יפעת 8 בספטמבר 2017 ב 16:39 - Reply

      שלומית תודה, חופש בשגרה זו ברכה נפלאה. אני מאמצת אותה.

  3. ינינה 9 בספטמבר 2017 ב 20:27 - Reply

    גלויה פילוסופית שלחת אלי הפעם. נהניתי לקרוא. החיים שלנו הם כל הזמן על המתח הדק בין המוסכמות, החובות, וההכתבה החברתית לבין החופש. האדם זקוק לחופש וכמעט תמיד ימצא דרך לבטא אותו. אחד הדברים שתמיד מפתיעים אותי כשאני נוסעת למדינות עולם שלישי היא עד כמה במדינות האלה שבהם הנשים מאוד מוגבלות מבחינה חברתית בחופש שלהן , לבושות בבגדים מגוונים, בשילובי צבעים , מטורפים, בתסרוקות כל כך שונות. ואילו אצלנו בעולם המערבי – כולן כל כך דומות – בדיוק, אבל בדיוק לפי צו האופנה.

    • יפעת פיירמן 10 בספטמבר 2017 ב 15:39 - Reply

      ינינה, איזו אבחנה מעניינת. אני חושבת שזה מתקשר לאמירה של אריך פרום שבחברה המערבית יש אשליה של חופש. אני חושבת שאפילו הביטניקים שדגלו בחופש התלבשו די דומה. כמו מדים, סוג של שייכות, הצהרה. זה גם מתקשר כמו שכתבת לצורך בביטוי עצמי. אם אין שום אפשרות אחרת לביטוי עצמי זה יהיה בהופעה החיצונית. אולי הביטניקים היו חופשיים בכל כך הרבה אופנים שהבגדים נתנו להם מסגרת. אולי, אני לא ממש מתמצאת.

  4. […] אתם מוזמנים לקרוא עוד פוסטים בהם אני מספרת על חוויות הילדות שלי בקיבוץ: חדוות הכתיבה או מחשבה יוצרת מציאות וגם נוף ילדותי. פוסט נוסף שעשוי לעניין אתכם הוא: החופש שלי. […]

השאירו תגובה