מסיק – גשר וקשר

מקום מגורי מוקף כרמי זיתים. כל האזור בו אני גרה משובץ ומנוקד בכרמים, על פסגות ההרים ובעמקים. בסתיו חוגגים כאן את מסיק הזיתים. כרמי הזיתים מתמלאים במשפחות, המחצלות נפרסות, יושבים יחד, אוכלים, מבלים את כל היום ביחד וכמובן מוסקים זיתים, מהצעירים ביותר ועד הזקנים, לכל אחד יש תפקיד. יש בזה בעיני הרבה יופי וחן, אפילו התרגשות, סוף-סוף נאסף הפרי לו חיכו שנה שלמה. 

חברתי, שגרה בכפר הבדואי בשכנות לישוב מגורי, סיפרה לי שבתקופת המסיק נהוג לאכול מאכלים עם הרבה שמן זית. אוכלים מג'דרה, לבנה, חציל "על האש", חומוס, משאוושה ופול. מוסיפים הרבה שמן זית טרי  ופיתה טרייה שגם אותה נוהגים לטבול בשמן הזית הטרי. אוכלים זיתים כבושים טריים, לא מחכים שיוציאו את כל המרירות, אוכלים אותם ככה טריים ומרים. 

 זיתים כבושים
עוד מאכל חגיגי שנהוג לאכול בזמן המסיק לכבוד שמן הזית החדש הוא כנאפה (אני יודעת, מניסיון אישי, שנוהגים להביא כנאפה כדי לציין ולחגוג אירועים משמחים). בימים קרירים מדליקים מדורה ומכינים תפוחי אדמה, קפה ותה (בימים חמים משתמשים בגזיה להכנת שתיה חמה ומאכלים שונים).
חביתת ירק מטוגנת בשטח 

לחברתי יש זיכרונות רבים מתקופת המסיק, זיכרונות נעימים וטובים. היא זוכרת כמה כיף היה שכל המשפחה התאספה יחד והם עבדו ביחד. לכן, עד היום, גם לאחר שהתחתנה והיא אמא לשלושה ילדים, היא ממשיכה להגיע לכרם הזיתים של הוריה ("השטח" היא קוראת לו) עם בני משפחתה ולעזור להם במסיק. 

הזיתים נאספים בשקים גדולים
הם עובדים מהבוקר עד שהשמש שוקעת ואי אפשר לראות את הזיתים על העצים. לכל אחד יש תפקיד. הגברים עובדים עם מכונה שמורידה את הזיתים מהעצים. הם פורסים יריעות ברזנט מתחת לעצים. הזיתים נופלים על היריעות וכך אפשר לאסוף אותם בקלות. את כל הזיתים מרכזים בערימה אחת גדולה. התפקיד של אמא שלה הוא להוציא את העלים מתוך ערימת הזיתים. הנשים והילדים אוספים זיתים שנפלו מהעץ. הנשים עובדות בקבוצות קטנות ותוך כדי עבודה מספרות סיפורים, משתפות וחולקות חוויות. לפעמים מתחרות ביניהן מי אספה יותר פרי.

 במסיק זיתים לא מוותרים על אף זית

 בתוך הכרם בונים אוהל, באוהל שמים מזרנים וכריות. הילדים הצעירים מבלים בו חלק מהזמן באכילה, משחק ושינה. היא זוכרת שסבא שלה, בתקופה שכבר לא עבד במסיק, ישב בשטח ועודד את הילדים לאסוף זיתים ע"י תשלום של כמה שקלים על כל דלי שמילאו (מילוי דלי מצריך עבודה של שעתיים-שלוש). 

מנוחה לאחר איסוף דלי זיתים
לאבא שלה יש טרקטור והוא מסיע עליו את הילדים. בסוף היום הם עוזרים לו לספור את השקים שנאספו ואז הוא דואג שכל הזיתים שנקטפו במהלך היום יגיעו לבית הבד להכנת שמן טרי. כל יום שמן טרי מהזיתים שנאספו באותו היום. ישנה חשיבות רבה למשך הזמן שחלף מרגע המסיק ועד הגעת הפרי אל בית הבד. ככל שעבר זמן מועט יותר, השמן יהיה משובח יותר ובעל רמת חמיצות נמוכה יותר.

הטרקטור האדום עדיין עובד

* כל התמונות שצרפתי עד כאן צולמו ע"י חברתי 



בבית בד מסורתי מפיקים את שמן הזית בשיטות שהיו נהוגות במזרח התיכון מימים ימימה: בתחילת התהליך 
מניחים את הזיתים בין שתי אבנים עגולות ועצומות ממדים. בעבר היו בוחרים סלע גדול וחזק ומסתתים אותו לעיגול עם חור במרכזו. לתוך החור היו תוקעים ענף גדול שעל שמו נקרא המקום בית בד. בעברית בד הוא ענף, מוט עץ, קורת עץ. כמו בשיר הנפלא של לאה גולדברד.  

ערב מול הגלעד / לאה גולדברג
האילנות כל כך כבדים,
כופף הפרי את הבדים,
זו השעה המרגיעה,
בה נרדמים הילדים.אל הבקעה מן הגלעד
טלה שחור ורך ירד,
כבשה פועה בוכה בדיר
זה בנה הקט אשר אבד.ישוב טלה אל חיק האם,
ישכב בדיר וירדם
והכבשה תישק אותו
והיא תקרא אותו בשם.נסתר הליל בין הבדים
והנביא הגלעדי
יורד דומם אל הבקעה
לחזות בשנת הילדים.

אבני ריחיים לכתישת הזיתים * אני צילמתי את כל התמונות שמופיעות מכאן והלאה

בגינת ביתי גדלים 5 עצי זית. בשנה שעברה התלבטנו האם יש לנו מספיק יבול להכנת שמן זית (השנה בגלל שעץ הזית הוא סירוגי, כלומר מניב את עיקר היבול אחת לשנתיים, לא היו לנו מספיק זיתים). חברתי עודדה אותנו ובזכותה מסקנו את העצים שלנו ונסענו להפיק שמן זית בבית בד בחורפיש. 
 
קערת הכביסה שלי שינתה יעוד
בתי בד מודרניים בנויים בצורה רציפה שבה הזיתים מוכנסים למערך עצירת (=הפקת) שמן הזית של בית הבד מצדו האחד, ומצדו האחר מתקבל שמן הזית הנאסף ישירות למכלי האיסוף.
התהליך מורכב מהשלבים הבאים: ניקיון ושטיפה, כתיתה, ערבול, והפרדה. בבתי בד המבצעים כבישה קרה דואגים שטמפרטורת העיסה לא תעלה על 28-30 מעלות צלזיוס וזאת כדי לא לפגוע באיכות השמן המופק.
בשלב השטיפה הזיתים שהגיעו ישירות מן המסיק מוכנסים אל "בור" קליטה רחב. לאחר מכן מתבצעת הפרדת גורמים זרים כגון עלים וענפים באמצעות מפוח אוויר, ומיד לאחר מכן עוברים הזיתים תהליך שטיפה יסודי של כל שאריות העפר והבוץ.
התרגשנו לראות את הזיתים שמסקנו עולים במסוע ונבלעים במכונה
 
השלב הבא הוא שלב הכתיתה אשר בו פירות הזית הופכים למעין תערובת או משחה ממנה יופק שמן הזית. אחריו מגיע שלב הערבול. בשלב זה בועיות השמן הקטנות המצויות בתערובת מתחברות ויוצרות בועיות גדולות יותר של שמן. זה מגביר את היעילות של שלב ההפרדה ומיצוי השמן. 
 המכונה שמפיקה את השמן מהזיתים
בשלב ההפרדה מועברת העיסה אל הסרכזת (צנטריפוגה) לשם הפרדת השמן מכלל העיסה. הסרכזת מסתובבת במהירות גבוהה ביותר והכוח הצנטריפוגלי הוא זה שלמעשה מפריד את השמן מהמים. לשמן ולמים משקל סגולי שונה. על בסיס התכונה הזאת של החומר מתבצעת ההפרדה. המים ה"כבדים" יותר נאספים בקצה הסרכזת, ואילו השמן שמשקלו הסגולי קטן יותר נאסף דרך פיות ייחודיות לכך.
מחכים לשמן הטרי 
בית בד הוא מקום הומה ורועש, כל רגע מגיעים אנשים עם היבול שלהם. יש אווירה טובה ושמחה. חששנו שהבאנו מעט זיתים ולא ירצו לקבל אותנו כי יש להם הרבה עבודה, אבל התייחסו אלינו בצורה נעימה, מכבדת ורצינית. שמרו על מקומנו בתור למרות שכל הזמן נוספו עוד ועוד לקוחות עם כמות זיתים גדולה בהרבה מזו שלנו.

שמן הזית שלנו!!!
מאד התרגשנו לאסוף את השמן שהופק מהזיתים שגידלנו ומסקנו.

ובחזרה לחברתי – הכרם של הוריה גדול ולכן בדרך כלל השכנים שלהם מסיימים למסוק לפניהם. השכנים שסיימו באים לעזור להוריה ואז החוויה מתעצמת וההנאה גדלה. אמא שלה מבשלת אוכל לכולם, חלק מביאים עוגות ועוגיות, כולם עובדים ביחד ואוכלים ביחד וזו חוויה נפלאה עבורה. יש אווירה נעימה של חברותא, של עשיה משותפת, של יחד, של קהילה. אווירה שלצערה נעלמת. יש לה תחושה של הסתגרות בעקבות הטכנולוגיה, החברות היא וירטואלית, חסר לה המפגש האישי והאנושי. מפגש שמתקיים בעוצמה ובאינטנסיביות בתקופת המסיק.
 
"עץ הזית מאז ומעולם היווה מרכיב חשוב בחיי היום יום של החברה הים תיכונית, זיתים כבושים, שמן זית ואפילו לקוסמטיקה ולייצור סבונים. בעבר מסיק הזיתים היה אירוע חברתי וססגוני שהשתתפו בו כל אנשי הכפר, ילדים, הורים ואפילו זקנים, לכל אחד היה תפקיד. מסיק הזיתים היה מפגש חברתי חשוב וזמן טוב לחידוש קשרים, רקימת עיסקאות ואפילו שידוכין". (הציטוט מכאן)
 
אני מקווה שתמיד נשכיל לשלב בין המסורתי למודרני ונדע לשמור על הטוב שבשניהם. אני מקווה שנשכיל ללמוד אחד מהשני ונדע לשתף פעולה. אני מקווה שנשכיל לשמור על לב פתוח ונדע לקבל כל אחד ואחת. אני מקווה שנשכיל ליצור קהילה רבגונית ונדע לחיות ביחד, זה לצד זה, זה עם זה.
 
*עוד על שיתופי פעולה וחיים משותפים בבלוג הנפלא של זיוה שהיווה השראה לכתיבת הפוסט הזה.
 
*אני רוצה להודות לחברתי היקרה שעודדה ותמכה בהחלטה לייצר שמן זית. בלעדיך זה לא היה קורה. תודה גם על כל הסיפורים שאת משתפת אותי בהם ועל התמונות היפות שנתת לי לשבץ בפוסט הזה.

כדי שנמשיך לשמור על קשר הוסיפו את המייל שלכם לרשימת התפוצה שלי, תודה!

תגובות פייסבוק

2017-04-28T11:26:36+00:00 יום חמישי, 17 נובמבר 2016|8 תגובות

8 תגובות

  1. Amiram Tsabari 17 בנובמבר 2016 ב 13:35 - Reply

    יפה יפעת נהניתי ממש פוסט של יונה עם עלה של זית…חידשת לי לא מעט על ההבדלים בין שני התהליכים. נראה שאכילת הזיתים המרים היא האכילה הרצויה והבריאה. ואגב אני לא מתנגד לכנאפה אחרי זה.

  2. זיוה רענן 17 בנובמבר 2016 ב 14:45 - Reply

    יפעת, כל כך יפה הפוסט הזה בכל המובנים: בתמונות המשגעות, בהסבר ובמה שהוא משדר. תודה רבה לך גם על הפרגון. ההוויה החברתית-משפחתית-קהילתית שתיארת היא באמת משהו מאוד חם ומיוחד. ככל הנראה אנחנו לא יכולים ליות כך היום, אבל ללא ספק זה תורם לכולם, ולילדים זו חוויה מאוד בונה, טבעית, נכונה, מעצבת, מלמדת, הוליסטית ובטח יש עוד הרבה תארים שאפשר להוסיף עליה. לכן כל כך אהבתי את הסיכום שלך שמדגיש את הטוב שבעבר ובהווה וכמובן את החיים המשותפים עם השכנים. תמסרי לחברתך בשמי שהתמונות שלה יפהפיות.

  3. מיכל בן ארי מנור 17 בנובמבר 2016 ב 15:03 - Reply

    יפעת, כמה מרגש ומרתק. את מקיימת הלכה למעשה את הרעיון הנהדר של חיים משותפים.

  4. rivka kofler 17 בנובמבר 2016 ב 15:05 - Reply

    מקסים מקסים יפעת! כל כך נהניתי מהסיפור, לרגע דימיתי שאני שם איתכם, עם הילדים הקטנות בתוך דלי הזייתים (תמונה נפלאה) נהנית מהעשייה המשותפת, שאת כל כך צודקת, נעלמה מן הנוף.

  5. ifat fajerman 19 בנובמבר 2016 ב 9:57 - Reply

    תודה עמירם, לא ידעתי שאכילת זיתים מרים בריאה יותר, מעניין. תמיד חשבתי שכדאי להפטר מהמרירות. גם אני לא מתנגדת לכנאפה, מאכל מאד משמח גם את העין וגם את החיך.

  6. ifat fajerman 19 בנובמבר 2016 ב 10:03 - Reply

    זיוה תודה על כל המילים הטובות. מסכימה עם כל מה שכתבת וכמה חשובה הקהילה לצמיחה של כל אחד מהפרטים שמרכיבים אותה. קריאת הפוסט שלך והתגובות בעיקבותיו העלו את הרעיון לכתיבת הפוסט הזה, תודה על ההשראה.
    מסרתי לחברתי והיא מאד שמחה.

  7. ifat fajerman 19 בנובמבר 2016 ב 10:07 - Reply

    תודה מיכל, החיים המשותפים בגליל לא פשוטים ויש עוד הרבה עבודה של קירוב לבבות. מקווה שאני תורמת קצת לתהליך.

  8. ifat fajerman 19 בנובמבר 2016 ב 10:12 - Reply

    תודה רבקה, אתמול נסעתי בשעת השקיעה בכביש שחוצה את העמק "שלי". מכל כרמי הזיתים הגיחו קבוצות של משפחות עם עמל יומן. טנדרים וטרקטורים עמוסים ילדים מבוגרים שקי זיתים וענפים. מראה נהדר והכל בצבעי שקיעה רכים. המראות האלה תמיד ממלאים אותי שמחה והתפעלות.

השאירו תגובה