מעשה בשני טיולים סתוויים

עצרנו את הרכב בכיכר העיירה המנומנמת. שעת ערב, החשיכה ירדה ואנחנו היינו מיואשים. לידנו עצר הרכב של החברים איתם טיילנו. גם הם כבר היו עייפים ומרוטים, מהרכב שלהם בקע בכי של פעוט לא מרוצה. 
היום התחיל בהבטחה גדולה. פתחנו את חלון המלון והנוף של אגם גארדה ניבט אלינו כחול ומזמין.
סירות עוגנות באגם גארדה

גם מהנסיעה צפונה, בנופים היפים של הדולומיטים המערביים, נהנינו. נסיעה איטית ונינוחה עם עצירה לפיקניק ושיטוט קל בחיק הטבע.
פיקניק בדרך מגארדה צפונה

 

שעת צהרים עברה והגיע הזמן למצוא את ה"בית" שלנו לשבוע הקרוב. סתיו, חשבנו לעצמנו, עונת התיירות הסתיימה, אין בעיה למצוא דירת נופש פנויה. עברנו עיירה אחרי עיירה וראינו שכולן נטושות. בין העיירות השתרעו מטעי תפוחים ובהם נמצאו תושבי העיירות, עסוקים בקטיף תפוחים. מסתבר שב- Val di Nonבסתיו עסקי התיירות סגורים, כל המאמצים מופנים לעניין אחד – קטיף תפוחים.

אגם בדולומיטים המערביים

אמנם זה לא היה הטיול הראשון שלנו, אבל עדיין הייתי "ירוקה", חסרת ניסיון בתכנון טיולים כאלה. חשבתי "שיהיה בסדר", שנסתדר, אבל הכל היה לא בסדר, בכלל לא בסדר, שום סדר לא היה.

מי טורקיז אחד האגמים היפים בדולומיטים המערביים

"זהו, מפה אנחנו לא זזות!!!" אמרנו באותה כיכר עיירה מנומנמת. הגברים יצאו לסיור ומצאו לנו מקום לינה לא אידיאלי ולא אופטימלי אבל לנו נגמר הכוח לחפש. נאלצנו להסתדר עם מה שיש.

צלב באחת הפסגות של האלפים על גבול איטליה אוסטריה

בשאר הימים טיילנו במקומות נפלאים: אגם Tovel ואגם Molveno, רכבל ליד הגבול עם אוסטריה שהעלה אותנו לגובה 3200 מ', טיול לעיר עתיקה וטיול לאורך נחל עד שהגענו למפל יפה.

סירת פדלים באגם מולוואנו

טיול באווירת סתיו לאורך נחל עד מפל יפה

המפל בקצה השביל 
…. למרות כל הנופים היפים והמאכלים הטעימים, התחושה שנשארה לי הייתה של החמצה גדולה. חזרתי ארצה עייפה ולא מרוצה.

נחל וצבעי שלכת

עשר שנים אח"כ…

טברנה באחד מחופי הפלופונז
 
עצרנו את הרכב בכניסה לעיירה המנומנמת. שעת ערב, החשיכה ירדה ואנחנו היינו עייפים. לידנו עצר הרכב של החברים איתם טיילנו. גם הם כבר היו עייפים ורעבים. קולות רוטנים עלו מהספסל האחורי ברכב שלהם וגם ברכב שלנו. 
את היום הזה התחלנו מוקדם בבית שלנו, נסענו לשדה התעופה, עמדנו בתורים, חיכינו, קנינו, אכלנו, טסנו, נחתנו, שכרנו רכבים ונסענו נסיעה אחת ארוכה מאתונה לקצה הדרומי של יבשת יוון, מפרץ קלמטה alamataK בפלופונז.
 
מפרץ בפלופונז
 
זו הפעם הראשונה מאז הטיול ההוא שהעזנו לנסוע לטיול בחו"ל ביחד עם עוד משפחה. הפעם תכננתי את כל הטיול מראש הרבה זמן מראש. אספתי מידע, סיננתי, בחרתי, סידרתי והדפסתי. מקומות לינה הוזמנו, גם רכבים. הכל היה מוכן ומאורגן אבל…מזג האוויר, הוא לא התחשב. סתיו אמר בן זוגי, החזאי הפרטי שלנו, מזג האוויר הפכפך והמליץ לשנות כיוון. אין ברירה, הסביר, אם נתעקש הטיול יתחרבש. כך יצא שבמקום טיול מתוכנן לפרטי פרטים במרכז וצפון יוון נסענו דרומה, לפלופונז, בלי מידע ,בלי תוכניות, רק עם וילה שהוזמנה יום לפני הטיסה (והרבה חששות שלי).
 
ענן סערה, הגשם מתקרב, סתיו מתאפיין במזג אוויר הפכפך
 
חיכינו לבעל הוילה בכניסה לעיירה, עייפים, רעבים ומותשים. נסיעה קצרה אחריו הביאה אותנו לגן-עדן. כל הקשיים התפוגגו, נעלמו. אנחנו נותרנו חסרי מילים. אם מדמיינים וילה מפנקת זו התוצאה. בכזאת וילה לא היינו וגם לא נהיה בקרוב. בית מרווח ואסתטי, מטבח מאובזר, חצר גדולה, בריכה פרטית ונוף נפלא של מפרץ קלמטה. 
 
בריכה מפנקת בוילה

מבט מהוילה לכיוון החוף

ארוחת ערב בטברנה מקומית הכניסה אותנו לאווירה יוונית נינוחה, אווירה שנמשכה לאורך כל הימים, גם בימים סגריריים וגשומים.

בירה ומצב רוח טוב בטברנות ביוון 
במשך החופשה טיילנו במקומות נפלאים: חופי ים שלווים, מצודות וונציאניות, נמלים וטברנות, טיול לחורבות של עיר עתיקה, טיול לאורך נחל עד שהגענו למפל יפה.
  

עיירת חוף בפלופונז

חוף בפלופונז ליד קלמטה
כנסיה עתיקה במיסטראס

 … הנופים היו יפים, המאכלים טעימים והתחושה נינוחה. חזרתי ארצה שמחה ורגועה.

התחדשות (מתוך ספר הטאו / לאו צה, תרגום: ניסים אמון)

הקדש עצמך להשגת שלוה
רוקן עצמך משאיפות אחרות
מי שהרבה להתרוקן
ישאר בסוף עם שלוה גדולה
כזה הוא העולם
מיליון דברים מופיעים יחד
ומליון דברים נסוגים
הביטו בצמחי הבר
שהנצו לזמן קצר ופרחו בהדר
ואחר כך שבים
לנוח באדמה
אני רואה את הדברים עולים
ורואה אותם נעלמים
מחזוריות של לידה ושיבה

יש בה יופי ושלוה

 

אוניות בנמל

לסיום מתבקשת מסקנה, איזו תובנה שעולה מתוך שני הטיולים הדומים שונים האלה, ובכן, אשמח שתשתפו אותי במסקנה שלכם, בתובנה שלכן, בחוויה דומה או שונה, מחשבה שעולה לאחר הקריאה. תודה.

—————————————————
 
*מידע על Val di Non אפשר למצוא כאן וכאן (מאז הטיול שלנו עברו אי אלו שנים, עסקי התיירות מאד התפתחו מאז ואני מאמינה שהם פעילים גם בעונת קטיף התפוחים). סיפור הטיול שלנו בפלופונז מופיע בבלוג שלי באתר למטייל. 

*אם התעורר בכם חשק לטיול סתווי אני ממליצה לקרוא את הסיפור של מיכל על סונטת סתו איטלקית ואת הסיפור של רבקה על העונה הבוערת.

תגובות פייסבוק

2017-04-27T14:01:20+00:00 יום שישי, 4 נובמבר 2016|12 תגובות

12 תגובות

  1. rivka kofler 4 בנובמבר 2016 ב 8:54 - Reply

    תודה יפעת יקרה! הסיפורים שלך מקסימים ומעוררים זכרונות ישנים על איך שטיילנו פעם, על העוז והעזות שהיתה לנו כשהיינו צעירים יותר, עם תינוקות במושב האחורי ובלי הדאגה שיש לנו היום… לא יודעת להגיד מה עדיף…

  2. זיוה רענן 4 בנובמבר 2016 ב 9:18 - Reply

    יפעת, בשבילי המילים, התיאורים, הבחירות שלך (התמונות והשיר היפה), ההגשה שלך – כל אלה הם שעשו לי את שני טיולי הסתיו לנפלאים. ממש התאכזבתי שחזרת מאיטליה לא מרוצה. אין לי תובנות ברורות. ספונטניות היא לפעמים ברכה ולפעמים קללה. עם תינוקות וילדים קטנים צריך להתארגן. זה כנראה די ברור (לי).

  3. Amiram Tsabari 4 בנובמבר 2016 ב 9:27 - Reply

    איזה יופי של טיולים ונוסטלגיה יפעת! כייף לקרוא על יוון ואל די נון והדולומיטים די ברנטה רק לפני חודשיים ראיתי שם עם הילדים את שלל העצים העמוסים ועשינו רפטינג על נהר הנוצ'ה. אגב הציוד החקלאי שם הוא תוצרת ישראל.

  4. yanina zaslavsky 4 בנובמבר 2016 ב 19:01 - Reply

    איזה יופי של גלויות סידרת כאן. עורר בי זכרונות על איך היינו מטיילים פעם. ללא הזמנת מלונות מראש. הדבר הראשון שהיינו עושים זה למצוא מקום לינה ואחר כך כל השאר. ותמיד קינן החשש הזה – מה יהי אם לא נמצא..
    מסקנה ? הטיולים הם כמו החיים עצמם, לפעמים המזל משחק, ולפעמים פחות. הכל הוא חומר לזכרונות ואצלך לפוסטים נפלאים.

  5. מיכל מנור 4 בנובמבר 2016 ב 19:34 - Reply

    יפעת, כל כך נהניתי לקרוא את הפוסט הזה, תחושת הזדהות עמוקה ליוותה אותי לאורכו, גם לי בתרמיל שלל זכרונות על תקלות שקרו עקב אי הזמנת מקום לינה וכמה זה שונה אם מתכוננים לחלק הזה מראש. מה שהכי מעניין שממש בימים האחרונים מתגבשת אצלי החלטה לנסוע לפולופונז בסתיו הבא והנה הגעת עם הפוסט היפהפה שלך…

  6. תמרי 4 בנובמבר 2016 ב 22:54 - Reply

    מחזוריות של לידה ושיבה. זה מה שהרגשתי מקריאת הפוסט שלך. בדיוק כמו בשיר הנפלא שצרפת כאן.
    פעם זה הרגיש כך ובפעם השנייה הרגיש כך.מחזוריות שחלפו להן 10 שנים מכאן לשם. הדבר שמאחד את התחושות בשני הטיולים הוא הסתיו והמשפחה.
    לא הייתי בשני המקומות האלה, אבל היטבת לתאר
    אותם דרך הסיפורים והתיאורים הנהדרים שלך.
    אני אוהבת מאוד סתיו. ואת הפוסט היפה הזה.
    תודה רבה יפעת….

  7. ifat fajerman 5 בנובמבר 2016 ב 0:40 - Reply

    רבקה אני שמחה שאהבת ושעוררתי זכרונות נעימים. אני זוכרת שנדהמתי לגלות, כמה שנים אחרי הטיול הזה, שהגענו בלי תכנון למקומות היפים שיש לאזור הזה להציע. לפחות בחלק מהטיול הייתה לנו אינטואיציה טובה. חוץ מזה, איך יהיו לנו הרפתקאות אם נתכנן הכל בקפידה?

  8. ifat fajerman 5 בנובמבר 2016 ב 0:49 - Reply

    זיוה תודה, המילים שלך כל כך נעימות לי. לגבי איטליה, חזרנו אליה שוב ושוב והאהבה התחזקה. גם מהטיול הזה נשארו זכרונות יפים (אחרי שהתאוששתי מהקשיים). אני מסכימה איתך שעם פעוטות כדאי להיות מאורגנים. חלק מהמסקנות שלי מאותו טיול הן שפעוטות דורשים מאיתנו תשומת לב רבה ולכן אם רוצים לנסוע עם עוד משפחה כדאי שהדברים יהיו מאד ברורים לפני הנסיעה כדי שלא יפריעו במהלך הטיול.

  9. ifat fajerman 5 בנובמבר 2016 ב 0:56 - Reply

    עמירם נשמע כיף גדול. בן-זוגי עובד בתחום של הציוד החקלאי ותמיד בכל הטיולים שלנו הוא מסתכל על טיב ואיכות המטעים והשדות ומחפש את הציוד בו הם משתמשים (לפעמים גם מצלם). לפני שנה ביקרנו באקספו במילאנו והיתה גאווה גדולה כי את הביתן הישראלי קישט קיר גידולים אנכי שחברת "נטפים" היתה שותפה בהכנתו.

  10. ifat fajerman 5 בנובמבר 2016 ב 1:04 - Reply

    תודה ינינה, לפני המון שנים טיילתי עם הוריי ואחיי בארגנטינה וצ'ילה. לקחנו איתנו באוטו אוהל למקרה שלא נמצא מקום לינה. ערב אחד באמת לא מצאנו וישנו כולנו באוהל. זו היתה חוויה מדהימה שנכנסה למיתולוגיה המשפחתית. בסוף הזכרון מסנן את הקושי ומשאיר את היופי.

  11. ifat fajerman 5 בנובמבר 2016 ב 1:09 - Reply

    מיכל, את בעיניי אלופת מקומות הלינה השווים. אני מניחה שעברת דרך עד שהפכת לאלופה. כל התמודדות וכל תקלה עוזרים לנו לחדד יותר את הצרכים והרצונות שלנו ולהיות יותר ברורים לפעם הבאה. איזה כיף לך שתסעי ליוון לפלופונז. תקראי גם את הפוסט שלי בלמטייל יש בו יותר מידע מעשי. יוון נפלאה.

  12. ifat fajerman 5 בנובמבר 2016 ב 1:21 - Reply

    תמרי תודה, כתבת לי שיר. התגובה שלך גרמה לי לחייך חיוך ענקי ושמח.
    אני חושבת שאחת מהאיכויות של הסתיו היא ההתרפקות על הזכרונות יש בו משהו מתכנס ומשהו קצת מלנכולי אבל נעים. מבחינתי הסתיו, שמבשר את לכתו של הקיץ, קצת מעציב כי קיץ זו העונה האהובה עלי אבל גם נעים כי למחזוריות יש איכות מופלאה ונפלאה בעיני.

השאירו תגובה