נקודת חן ברודוס


רציתי לפתוח במילותיה של לאה גולדברג: "בעמק יפה בין כרמים ושדות." 
אבל בעצם התיאור הנכון הוא…
על כביש לא ראשי, בין כפרים והרים,
נמצא מקום קטן ומקסים.
הוא חבוי לו ביער, בין עצי אורנים וזיתים,
מסתיר סיפור על חיבור בין שכנים.
שכנים שפעם היו אויבים
ועכשיו, את המתח להקטין מנסים.
אז
"בעמק יפה בין כרמים ושדות, עומד מגדל בן חמש קומות. 
ובמגדל גרים עד היום, שכנים טובים חיי -שלום." 
דירה להשכיר/לאה גולדברג

הציורים מוצגים באוויר הפתוח
 
ביולי 2010 התקיים ב-  Art Parkברודוס פרויקט אומנות ייחודי שנקרא: In common and on the spot. הפרויקט הפגיש, למשך 6 ימים, אומנים מיוון ומטורקיה ובמהלכו הם שהו ביחד ויצרו ביחד. העבודות, יצירות אומנות משותפות שנוצרו ע"י אומנים יוונים וטורקים, הוצגו באתר ההיסטורי של Kalithea. (קצת על המלחמות בין יוון לטורקיה אפשר לקרוא כאן).
 
ציורים בצבעים עזים מביעים את התחושות של אומנים שכנים
 
המעיינות התרמיים של Kallithea ברודוס, היו ידועים מאז ימי יוון העתיקה בזכות התכונות המיטיבות והמרפאות של המים שלהם. גם מאוחר יותר, בזמנים של אבירי סנט ג'ון (המאה ה-13 והמאה ה-14), המעיינות משכו מבקרים מהאיים הסמוכים, מחופי אסיה, מהמזרח התיכון ואף ממעמקי היבשת. המעיינות היוו מקום מפגש של נוצרים אורתודוקסים, מוסלמים ויהודים.
 
 
מטרת הפרויקט ב-  Art Parkהיתה:
לטפח תרבות של שלום דרך אומנות.
לקדם פתרון סכסוכים בדרכי שלום.
ליצור חברה בת-קיימא (sustainable) באזור הים האגאי.

לקדם תרבות של שלום ושמירה על זכויות אדם.

הלוואי וגם אצלנו יתרבו פרויקטים עם מטרות דומות. הלוואי ואומנות תוכל להוות גשר לקשר אנושי בין עמים, בין שכנים, בין יריבים. הלוואי ונדע ליצור חברה בת-קיימא הן במישור הפיזי והן במישור האנושי.
  
 הציורים משתלבים בסביבה הטבעית של הפארק
ה- Art parkמשמש הן כגלריה ללא מטרות רווח המציגה יצירות אומנות שונות כולל ציור, פיסול, צילום וגם מוזיקה, והן כמקום בו אומנים יכולים לשהות וליצור במקום שקט ומבודד בלב הטבע. היצירות מוצגות באוויר הפתוח, בתוך חורש, ובמבנה סגור. המקום פתוח לקהל מדי יום (מלבד שבת) מ-11:00 עד 15:00. הכניסה חינם. למידע נוסף ניתן לבקר באתר האינטרנט של המקום. 
 
מבט מרחוק
 
ה- Art park נמצא ליד העיירהArchipolis . המקום לא גדול ולכן הביקור בו קצר, לנו זה התאים כי חלק מהמשפחה לא גילה עניין רב בתערוכות שהוצגו במקום. מלבד הפרויקט הנ"ל הוצגו עוד עבודות של מספר אומנים. לדעתי, המקום שליו, פשוט ומזמין. כדאי לבקר אם עוברים בסביבה.
פסלים שכנים

סוף והתחלה / ויסלבה שימבורסקה

אחרי כל מלחמה
מישהו חייב לנקות.
סדר כלשהו
הרי לא יתרחש מעצמו.
 
 
אלה שידעו
מה התרחש כאן ומדוע,
חייבים לפנות מקום לאלה
שיודעים מעט.
ופחות ממעט.
ולבסוף, שום דבר.
בעשב, שכיסה
את הסיבות והתוצאות,
מישהו חייב לשכב לו
עם שיבולת בין שיניו
ולבהות בעננים.

עצים מביטים למטה לים ולעבר טורקיה השכנה

תגובות פייסבוק

2017-04-26T21:05:06+00:00 יום שני, 5 ספטמבר 2016|10 תגובות

10 תגובות

  1. rivka kofler 5 בספטמבר 2016 ב 15:20 - Reply

    פשוט נהדר! השילוב בין השירים שבחרת לתוכן ולתמונות היפות – פשוט נהדר! תודה ענקית על ההצצה.

  2. ifat fajerman 5 בספטמבר 2016 ב 15:27 - Reply

    תודה לך רבקה. הפרגון שלך מחמם לי את הלב.

  3. מיכל מנור 5 בספטמבר 2016 ב 16:10 - Reply

    יפעת, איזה פוסט מעניין. איזה יופי למצוא מיזם כזה בחופשה.

  4. ifat fajerman 5 בספטמבר 2016 ב 17:26 - Reply

    כן גם אותי זה שימח. המקום לא מפורסם ובעל המקום נראה די מופתע שהגענו. הוא היה עסוק בארגון תערוכה חדשה במקום לכן התנצל שאינו פנוי אלינו. יותר טוב כי 3/5 מהמשפחה לא חובבי אומנות.

  5. זיוה רענן 5 בספטמבר 2016 ב 22:11 - Reply

    יפעת, הפרויקט מאוד מרגש ובשבילי הפינות הנחבאות האלה הן אוצר גדול. מניחה שגם המשפחה שלי היתה מחכה בפארק בחוץ. ההגשה שלך והחיבור לשירים – תענוג.

  6. yanina zaslavsky 6 בספטמבר 2016 ב 8:34 - Reply

    הפוסט שלך יפעת נוגע בעל נימי נפשי. אני מאוד אוהבת לבקר במקומות שבהם סכסוכים נפתרו או שעושים מאמץ לפתור אותם. השיר של ויסלבה שימבורסקה שצרפת מתמלל הדיוק את מה שאני חושבת כשאני מגיעה למקומות של קרבות. תודה

  7. ifat fajerman 6 בספטמבר 2016 ב 18:31 - Reply

    תודה זיוה. המשפחה שלי לא יושבת בחוץ…הם מסתובבים ומעירים הערות. לפעמים אולי עדיף שישארו בחוץ.

  8. ifat fajerman 6 בספטמבר 2016 ב 18:36 - Reply

    תודה ינינה. שמחה שהצלחתי לגעת. ויסלבה שימבורסקה היא כיום המשוררת האהובה עלי ביותר.

  9. Amiram Tsabari 7 בספטמבר 2016 ב 21:30 - Reply

    נקודה מעניינת ברודוס יפעת! תמונות יפות ומיזם מעניין של אויבים מרים..מקום לתקווה. מחכה להמשך.

  10. ifat fajerman 8 בספטמבר 2016 ב 14:54 - Reply

    תודה עמירם. אהבתי את הביטוי מקום לתקווה. אני מאמינה שככל שנרבה במפגשים כאלה ואחרים כך יווצר גשר וקשר והמקום יתמלא תקווה.

השאירו תגובה