סינרגיה – חגיגת בלוגהולדת שנה

בשנה האחרונה התחלתי שני דברים מעצימים ומרתקים. שני דברים שלקחו אותי למסע מופלא ונפלא. שני דברים שלכאורה לא קשורים אבל שניהם קיימים בי והם משלימים ומשפיעים זה על זה. המילה שעלתה בי היא סינרגיה.

מדרגות עולות יורדות

סינרגיה (בעברית: אִגְבּוּר. מיוונית :synergos לעבוד יחד) היא פעולה משותפת של שני גורמים או יותר הנותנת תוצאה טובה יותר מצירוף פעולות כל הגורמים בנפרד, שיתוף פעולה בין שתי קבוצות, פעולה משולבת (מתוך ויקיפדיה).

לפני שנה, בדיוק, פתחתי את הבלוג שלי, הבלוג הזה, גלויה.

בפתיחה פרסמתי שלושה פוסטים:

פרידה – פוסט שמוקדש לסבתי האהובה ומסביר גם את המניע שלי לכתיבת בלוג.

לפני שהחלטתי לפתוח בלוג עצמאי, התלבטתי והיססתי. היה לי בלוג טיולים באתר למטייל אבל התחלתי להרגיש שאני רוצה במה חופשית יותר לביטוי. במה שהיא רק שלי. הסיפור הזה שכתבתי על סבתא שלי קפץ למחשבתי ושכנע אותי באופן סופי לפתוח בלוג.

התחלה או איך גילינו שאנחנו אוהבים לטייל לאט – סיפור הטיול המשפחתי הראשון שלנו ותיאור הדרך בה אנחנו אוהבים לטייל.

לקרוא את הנערה מהדואר ב…. – סיפור על חופשה זוגית בה קראתי את "הנערה מהדואר", ספר נפלא שכתב סטפן צוויג.

אני אוהבת לשלב חוויות מסוגים שונים בסיפורים שלי. לפעמים לגעת בעדינות בנושאים אקטואלים. לשלב סיפורת ושירה, עבר והווה, מידע, פעולות ומחשבות.

בניין וציור
במהלך השנה שעברה כתבתי 27 פוסטים בהם סיפרתי על טיולים בארץ ובעוד 7 מדינות שונות (אוסטריה, איטליה, ארגנטינה, יוון, צרפת קפריסין ורומניה). כתבתי על טיולים זוגיים וטיולים משפחתים בשילובים שונים כולל 3 דורות, טיולי הליכה בטבע וטיולים בעיר, טיולים בהרים וחופשה על חוף הים, טיולים בקיץ, בסתיו, בחורף ובאביב. כתבתי גם על טיולים מהעבר ובעבר. מלבד טיולים כתבתי גם על הצגות וספרים, על פסטיבל, על שכנים ואפילו על פרס נובל.

באפריל הבלוג שלי עבר דירה.

התחלתי בבלוגר ועברתי לאתר פרטי שלי. בבלוגר התאהבתי בטפט לימונים שקישט את הבלוג שלי והוסיף לו חן וניחוח. בבניית האתר החדש התלבטתי רבות בנוגע לעיצוב ובעיקר נאלצתי להפרד מטפט הלימונים. כתבתי פוסט על המעבר ועל מציאת הטפט החדש והיפה שמקשט את הבלוג המחודש. קראתי לו בעקבות השומר – סיפור בלשי.

פריחת הצאלון
בתקופה הראשונה, כשהבלוג רק יצא לאוויר העולם, כתבתי בדף 'אודות' ש: "גיליתי שכתיבה וקריאה של בלוגים מייצרת קהילה, מייצרת מאגר משותף של ידע, עניין ועזרה הדדית". אמנם שיניתי את הנוסח וגם את שם הדף ל- 'מי אני?' (אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור וכך להעמיק את ההיכרות איתי), אבל אני עדיין מאמינה בכך וזה רק מתחזק ומתעצם. הכרתי א-נשים נפלאות, מעצימות, מפרגנות. נשים שהן חברות, חברות לעט, לעשייה, לבלוגינג. אני מוצאת בקהילת הבלוגריות (וגם הבלוגרים) הרבה השראה, למידה, תמיכה, צמיחה, שיתוף, שילוב, חיזוק, עידוד, הדהוד, הדדיות. גם כאן מתאימה, לתחושתי, המילה סינרגיה.

בויקיפדיה כתבו: "תומכי הסינרגיה מעודדים שיתופי פעולה בין אישיים על בסיס התנדבותי בעיקר, כי לשיטתם רק כך תהיה התוצאה הסופית מיטבית. לתורת הסינרגיה משפטי מליצה רבים כמו "השלם גדול מסך כל חלקיו" ומשפטים אחרים המדגישים ששלמות של דבר תגיע משיתוף פעולה נכון ומעבודת צוות, ולא מחלקים נפרדים אשר יבצעו את עבודתם בנפרד למען אותה תוצאה סופית."

חלונות צבעוניים

הדבר הנוסף שקרה השנה הוא:

התחלתי ללמוד קורס בתחום טיפולי. זו היתה מתנה שהענקתי לעצמי. מתנה נפלאה ויקרת ערך עבורי. הנסיעה הארוכה ללימודים היתה זמן איכות, זמן של שקט, זמן לקריאה, למחשבות, להתבוננות, זמן לעצמי. הלימודים היו מרתקים. הם פתחו עבורי עולם חדש ונפלא של מבט, הקשבה, מגע, תנועה, רגש, אמפטיה, טיפול, משחק, אומנות, יצירה, ביטוי, ילדות, משפחה, אני. צברתי ידע מעניין ומעמיק. צברתי חוויות מעצימות. הכרתי נשים מדהימות שנכנסו לי ללב. תמכנו, עודדנו, הקשבנו, חיבקנו, חיזקנו. אני מלאת הודיה על החוויה הזאת.

ציור קיר

בזכות הלימודים עברתי פעם בשבוע בתחנת רכבת מרכז בתל-אביב. אני חיה בישוב קטן בגליל לכן התפעלתי והתפעמתי מנופי העיר הגדולה, מכל הבניינים הגבוהים, מהצורות הגאומטריות שהם יוצרים, מצבעי הבטון והמתכת, מההשתקפויות. החלטתי להפרד מהם בסדרה של צילומים. הצילומים האלה וכאלה שצילמתי באוניברסיטת בר-אילן, מלווים את הפוסט הזה.

בנינים והשתקפות

הַתְּשׁוּקָה הַתְּמִידִית שֶׁבִּי.
כָּךְ בְּדִיּוּק רָצִיתִי לִחְיוֹת.
שׁוּם רֶגַע אָבוּד, תְחוּשָׁה מְלֵאָה כְּבַת-לְוָיָה,
אֲנִי כָּאן, אֲנִי עַכְשָׁו, אֵינִי מְצַפָּה לִמְאוּמָה,
הַמַּצָּב הַזֶּה מַזְכִּיר דְּבֵקוּת,
הוּא מַזְכִּיר הַכָּרַת-תּוֹדָה,
אֲפִילּוּ בּיִרְאַת-כָּבוֹד הוּא מִתְחַכֵּךְ.
אַךְ הוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ דָּבָר אֶחָד וְיָחִיד מֵאֵלֶּה,
אֲפִילּוּ לֹא כֻּלָּם.
הוּא רַק קַיָּם, קַיָּם, קַיַָּם.
מַשֶּׁהוּ מִתְחַבֵּר בִּי לָנֶצַח
וְרַק לְרֶגַע זֶה.
וְהָרֶגַע הַזֶּה קַיָּם.

מאת אווה קילפי (מתוך הספר "הפרפר חוצה את הכביש"' תרגום: רמי סערי)

מדרגות לוליניות

אני שמחה שהצטרפתם אלי, למסע הזה, לפיסות מחיי אותם אני משתפת אתכם בגלוי-ה. אני מאחלת לעצמי עוד שנה מלאה ושופעת, שאוסיף לשתף אתכם ואתם תוסיפו ללוות אותי. לחיי עוד פוסטים רבים על טיולים ועל החיים שבין הטיולים.

הליווי שלכם מרגש אותי ובכלל לא מובן מאליו. אשמח לשמוע ממכם, אשמח שתגיבו, תשתפו, תכתבו לי איך השנה הזאת עברה עליכם. איפה אתם מרגישים שיש סינרגיה בחיים שלכם.
תודה מכל הלב,
יפעת.

כדי שתשארו מעודכנים ותוכלו להמשיך לטייל איתי, אני מזמינה אתכם להצטרף לרשימת התפוצה שלי. אשלח לכם גלויה למייל ובה איידע אתכם על כל פוסט חדש שאפרסם (רק זה לא יותר). תודה שהתלוותם אלי, זה משמח אותי מאד.

תגובות פייסבוק

2017-08-04T12:31:54+00:00 יום רביעי, 2 אוגוסט 2017|2 תגובות

2 תגובות

  1. תמרי 3 באוגוסט 2017 ב 17:45 - Reply

    אוה קילפי. אהובתי.
    ואני הולכת מהסוף להתחלה של הפוסט שלך. אולי השיר הזה מסמל יותר מכל מהי סנרגיה עבורי וכנראה גם עבורך.
    כך הרגשתי כשקראתי אותו בסוף הפוסט המרגש שלך.
    מה שקיים הוא תמיד ההווה. הוא הדבר הכי בטוח שיש לנו וכל מה שהיה לפניו ויהיה אחריו, הן אולי גלויות? גלויות של זכרונות שהיו וגלויות של חלומות שיתגשמו?
    יפעתוש אני מלווה אותך כמעט מההתחלה שלך ואני גאה ומתרגשת לראות מה עברת עד רגע זה.
    אוהבת לקרוא אותך, תמיד יש משהו שאת משאירה לי למחשבה והתבוננות מחודשת. לפעמים בתמונה, לפעמים בשיר…ובעיקר במילים שלך.
    מאחלת לך עוד שנה נהדרת לא פחות והרבה יותר. של גלויות, מילים ומנגינות. כאן בבלוג וגם מעבר לו במה שקיים ובמה שיש. עכשיו.

    • יפעת פיירמן 5 באוגוסט 2017 ב 16:46 - Reply

      תמרי, השארת אותי ללא מילים. המילים שלך חיממו את ליבי והעלו סומק בלחיי. תודה, על הכל, ובמיוחד על שאני חלק מהקבוצה הנפלאה שלך שמהווה עבורי מקור השראה עצום.

השאירו תגובה