סיפור שמתחיל בשלג

מה הזכיר לי מזג האוויר החורפי או איך למדתי שאין מזג אוויר גרוע, רק לבוש לא מתאים.

לפני מספר שנים טיילתי עם בני משפחתי בחבל טירול באוסטריה בחודש אוקטובר. לשמחתנו הרבה באחד הימים החל לרדת שלג. מאושרים ונלהבים יצאנו לחוות את השלג היורד. טיילנו עם הרכב לראות איך הנוף מתכסה לבן ומשתנה. תחושות של שקט ורוגע השתלטו על האווירה והנוף. 

יום ראשון של שלג טיול בסביבה הקרובה

למחרת קמנו לעוד בוקר לבן, בחוץ קר ובתוך הבית חם ונעים. אחרי שהתעצלנו והתפנקנו חשבנו על השאלה "מה נעשה היום"? יצאנו החוצה ובנינו אנשי שלג, נלחמנו בקרבות של כדורי שלג, הילדים התרוצצו על המדשאה הלבנה ובעיקר חווינו עוד ועוד מהלבן הקר והרך הזה שכל כך חסר לנו כאן בארץ. למדנו לייבש נעלים בעזרת נייר עיתון. דוחסים נייר עיתון לתוך הנעל והנייר סופח את הרטיבות. הבית התמלא בגדים בשלבי ייבוש שונים והלב התמלא בשמחה וצהלה. 

 

כדור שלג מתגלגל

שרק ופיונה עשויים משלג

יצאנו לעוד טיול ברכב כי לא שבענו מהמראות של הנוף והעצים המכוסים לבן.

אמצע הטיול עצרנו בבקתת הרים בלב היער. בקתה חמימה ונעימה עם קירות מעץ מכוסים בתמונות ומזכרות. הסועדים שישבו בבקתה מילאו אותה בצחוק ושירה. היתה ממש אווירה של מסיבה. כנראה שגם אותם שימח השלג הראשון של החורף. בבקתת ההרים התפנקנו עם שוקו חם/קפה וקייזרשמרן, קינוח אוסטרי מתוק ונפלא. חתיכות פנקייק אווריריות שמעליהן בזוקה אבקת סוכר ולידן מחית תפוחי עץ וריבה אדומה חמצמצה. מומלץ!

בתוך בקתת ההרים חמים וצבעוני

הבנו שצפויים עוד כמה ימי שלג אז התחלנו לחשוב מה נעשה בהמשך השבוע. שמנו לב שהמקומיים ממשיכים לטייל כרגיל. ראינו שהם פשוט מתלבשים בהתאם למזג האוויר. הפנמנו ונסענו לעיר הקרובה (אנחנו התגוררנו בכפר קטן). בעיר הצטיידנו במגפיים מרופדים, כפפות חמות ועוד כמה פריטים מחממים שחסרו לנו. את שאר השבוע בילינו בטיולים מקסימים בנופים מושלגים.

הימים עוברים והשלג מצטבר

לבושים לטיול בשלג

עדיין לא נראים כמו אוסטרים (הצעירה עד היום מסרבת להתלבש בהתאם למזג האוויר), אבל מוכנים לטיול בטמפרטורות שליליות. את היום הבא בילינו בטיול רגלי בשמורה ליד הבית בו גרנו. קצת טעינו בדרך כי השלג משנה ומבלבל, הדרך לא ברורה וגם הסימנים נעלמו. הלכנו בתוך שדות שלג לפי עקבות של אנשים שהלכו לפנינו. חוויה חדשה ונפלאה. 
 

כמה השלג עמוק?

נוף מושלג עם פנס

הרגשנו כאילו חצינו את הארון ישר לתוך נרניה. אולי היו כמה פאונים (סאטירים) שריקדו בין העצים, אולי?

יעד הטיול בקתת הרים בלב שדות השלג

גדות הנחל לבנים ומדגישים את השלכת הסתויות

המסלול הוביל לבקתה. הגענו לבקתה רטובים ומרוצים. נחנו, התייבשנו, שתינו, אכלנו וחזרנו. 
 
בסוף יום טיול הכי כיף להכנס לבריכה חמה


אחה"צ התפנקנו בבריכה מחוממת בכפר בו התגוררנו. בילוי אליו חזרנו שוב ושוב. סיום נהדר ליום הליכה בקור. בבריכה היו כמה מתחמים חלקם עם זרמי ג'אקוזי, חלקם מחוץ למבנה (הגוף במים החמים והראש באוויר הקפוא). היו גם מגלשות צינור מסולסלות ומתחם לפעוטות.

העמק למטה ואנחנו מטיילים בתוך הנוף המושלג
 השלג שנערם על העצים יצר פסלים מעניינים
למחרת שוב טיילנו ברגל מבקתה לבקתה. התאהבנו בסגנון הטיול הזה ובנופים המושלגים. ביום הזה התלהבנו מעלי השלכת שניקדו את השלג בזהב ומהשלג שכיסה את העצים ויצר פסלים מעניינים אותם נהנינו לגלות. יופי של משחק לדימיון, היער מתמלא דמויות וחיים.
עוד עמק נפרש מתחתינו

לאחר מספר ימים השלג עמוק וכבד

בגובה ערפל כיסה את פני ההר המושלג

ביום אחר היינו שאפתנים והלכנו לטייל באזור גבוה ומושלג יותר. ככל שעלינו השלג העמיק והעליה נעשתה תלולה. השמים האפירו, התכסו עננים ואנחנו התמלאנו בספקות והיסוסים. בשלב כלשהו הבנו שהבקתה אליה שאפנו להגיע עדיין רחוקה והדרך ממש לא ברורה אז החלטנו לגלות קצת אחריות הורית ולרדת חזרה. גם בלי להגיע לבקתה הטיול הזה היה חוויה מדהימה. הרגשנו כמו חלוצים הרפתקנים שיצאו לגלות ארץ חדשה, עולם לא נודע.

גולשים על המדרון ליד הבית

גולשים על המדרון ליד הבית 
שיא השיאים של הימים האלה היה הגילוי שלבעלי הבית שלנו יש מזחלות ושאנחנו יכולים להשתמש בהן. איך גילינו? מתוך מחסן בכניסה לבית קרצו אלינו כמה מזחלות (גם כמה אופנים, אבל הם פחות עניינו אותנו). בשיחון עברית-גרמנית שלקחתי היה רשום שבגרמנית "שליטן" (Schlitten) זו מזחלת. אחרי כמה ניסיונות לבטא את המילה בצורה שהם הבינו (בעלי הבית לא דיברו אנגלית טובה, לכן רוב התקשורת איתם התנהלה בדרך לא מילולית ובעזרת השיחון), קיבלנו שלוש מזחלות. עם המזחלות החלקנו, התגלגלנו, נפלנו, צחקנו, נרטבנו ובעיקר מאד מאד נהנינו. הפעילות המאומצת חיממה אותנו ובכלל לא חשנו בקור. לקחנו אותן איתנו ברכב והחלקנו על כל מדרון מתאים שמצאנו.
 
הנוף שנשקף מחלון הדירה בה התגוררנו
הימים האלה בשלג זכורים לכולנו כהרפתקה נפלאה. 
 

טיול בהרים / לאה גולדברג.

א.
עֲלִיָּה אַחֲרוֹנָה בְּהָרי אָרָד
לֹא זָכַרְתִּי דָבָר
רַק עֵינַי מָלְאוּ סְתָו.
וּשְׂפָתַי
שֶׁהִשְׁחִירוּ מֵאֻכְמָנִית הַיַּעַר
נוֹתְרו בְּלִי מִלִּים.
אֲבָל הֶהָרִים
שָׁתְקוּ לִי יָפֶה
מִצִנַּת הַשָּׁמַיִם
וּמִלֵּב הָאֲגָם.
ג.
הַשֶּׁלֶג שֶׁלִּי הָיָה תְּכֵלֶת
וְשֶׁלְּךָ
יְרַקְרַק.
וּפִסַּת הַשָׁמַיִם שֶׁלִּי  –
זְכוּכִית בַּקְבּוּקִים צְהַבְהַבָּה,
וְשֶׁלְּךָ  –
קְלָף דָּהוּי שֶׁל פִּיּוּט עַתִּיק.
וּבַאֲגַם שֶׁלְּךָ – פְּסָגוֹת.
וּבַמַּיִּם שֶׁלִּי – אַוָּזִים.
וַאֲנִי אֶכְתֹּב שִׁיר אֶחָד
וְאַתָּה אַחֵר.
אֲבָל נִשְׁתֹּק בְּיַחַד
אֶת אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ.

נוף בדרך
אני שמחה שהצטרפת אלי להרפתקה המשפחתית שלי. יש לך גם חוויה מרגשת/מעניינת/מצחיקה מטיול בשלג? חוויה שמזג האוויר מהווה בה גורם מפתח? אשמח לשמוע, אני מזמינה אותך להגיב ולשתף. 

כדי לקבל ממני הודעה במייל על פוסט חדש שכתבתי צריך רק לרשום את כתובת הדואר האלקטרוני בתיבה למטה. אני מבטיחה לשלוח רק הודעות על פוסט חדש.

תגובות פייסבוק

2017-04-28T13:03:25+00:00 יום חמישי, 2 פברואר 2017|10 תגובות

10 תגובות

  1. rivka kofler 2 בפברואר 2017 ב 20:11 - Reply

    איזה יופי יפעת! איזה יופי!!! כל כך מזדהה עם החוויה שפשוט אין לי מה להוסיף, פשוט עוררת זכרונות נעימים בתמונות היפות ובתיאורים!

  2. ifat fajerman 2 בפברואר 2017 ב 20:21 - Reply

    תודה רבקה, משמח אותי שהחוויות שלי נוגעות ומעלות זיכרונות נעימים.

  3. מיכל מנור 2 בפברואר 2017 ב 20:38 - Reply

    יו יפעת, נמסתי לי פה מהנאה מרובה מהפוסט היפהפה שלך. איזה מזל שירד שלג בגליל ושלפת את הפוסט המקסים הזה מנבכי הזכרון שלך. התמונות מעוררות קנאה והשיר בסוף מרגש. תודה על פוסט נפלא.

  4. ifat fajerman 2 בפברואר 2017 ב 23:29 - Reply

    תודה מיכל, אני נמסה מהנאה מהמחמאות שלך. שמחה שאהבת את הסיפור, התמונות והשיר. מאד מענין איך פתאום בעקבות גירוי חיצוני קופץ לו זכרון שרוצה להכתב כסיפור בבלוג. אני מאד אוהבת כשזה קורה.

  5. זיוה רענן 3 בפברואר 2017 ב 8:32 - Reply

    פוסט מלא בקסם: השלג, התמונות והמילים שלך ושל לאה גולדברג. חלום. אני הולכת ומשתכנעת למרות שאני אוהבת את טיולי הקיץ. זה כנראה גם עניין של הרגל. אני חושבת שלכל עונה – היופי שלה.

  6. רחל לבון 3 בפברואר 2017 ב 8:52 - Reply

    נהניתי מאד מהתיאורים והתמונות והחוויות שעברתם. זה הזכיר לי טיול באוקטובר ברומניה שהרכב החליק על הכביש ולא עזרו כל הגברתנים של הכפר שניסו לדחוף אותו שנגיע לפנסיון הקרוב . התדפקתי על בתי המקומיים ומשפחה אחת פתחה את ביתה ואירחה אותנו ברוחב לב כשבחוץ השלג יורד וצבע הכל בלבן. ראינו תרנגולות שלהם אוכלות בשלג. הפרות יוצאות לרעות באחו למרות השלג.

  7. רחל לבון 3 בפברואר 2017 ב 8:52 - Reply

    נהניתי מאד מהתיאורים והתמונות והחוויות שעברתם. זה הזכיר לי טיול באוקטובר ברומניה שהרכב החליק על הכביש ולא עזרו כל הגברתנים של הכפר שניסו לדחוף אותו שנגיע לפנסיון הקרוב . התדפקתי על בתי המקומיים ומשפחה אחת פתחה את ביתה ואירחה אותנו ברוחב לב כשבחוץ השלג יורד וצבע הכל בלבן. ראינו תרנגולות שלהם אוכלות בשלג. הפרות יוצאות לרעות באחו למרות השלג.

  8. ifat fajerman 3 בפברואר 2017 ב 8:57 - Reply

    זיוה תודה, קיבלתי עלי את תפקיד שגרירת טיולי החורף 😉 לשלג יש יכולת מופלאה לשנות את הנוף והמראות ולהוסיף להם שקט וקסם.

  9. ifat fajerman 3 בפברואר 2017 ב 9:03 - Reply

    רחל, נשמע שהתקלה הפכה לחוויה ייחודית ומעניינת. איזה כיף לכם שככה יצא ופגשתם משפחה עם לב רחב. הסיפור שלך שייך לסוג הזה של תקלות שהופכות להפתעה משמחת ומשדרגות את כל החוויה של הטיול. תודה

  10. רונית 4 בפברואר 2018 ב 18:26 - Reply

    לפעמים הפתעות כאלה בטיול הופכות לחוויה שלא שוכחים. התמונות מרהיבות ממש!

השאירו תגובה לבטל