על ניסים ונפלאות וגם על מסלול הליכה ליד סאלפלדן שבזלצבורגלנד, אוסטריה

"הללויה…הללויה" קול פעמונים רך וצלול נישמע בחלל המערה. "הללויה…הללויה" קול השירה הענוג הדהד בין הקירות. עמדנו מופתעים ומשתאים. מי אחראי לשירה הזאת?

כמה שעות לפני המאורע הזה, התחלנו את היום שלנו בעיירה האוסטרית סאלפלדן Saalfelden שבמחוז זלצבורג SalzburgLand. נכנסנו לתחנת המידע לתיירים (TI) שבעיר, שם המליצו לנו על מסלול הליכה בהרים מעל העיר. התארגנו ויצאנו לדרך. עליה לא קשה מדי בתוך יער יפה הובילה אותנו למנזר חצוב בסלע.

מנזר בסלע מעל סאלפלדן Saalfelden

מנזר חצוב בסלע

ביומן הטיול כתבתי כך:

"יום שישי, ערב ראש השנה. היום למדנו שיש תכנונים ויש את מה שקורה בפועל ולכן עלינו להיות ערוכים להכל. זאת אומרת, לקחת איתנו תמיד ציוד לארוחות וציוד להליכה. היום גם למדנו שקשה ליהנות עם ר' בעיירות. הוא צריך להיות בטבע משוחרר מכבלי הנימוס. התחלנו את היום בסאלפלדן, בשוק איכרים קטן וחביב. קנינו פטל ואגסים אדומים. הסתובבנו קצת בעיירה. ר' נהנה להכנס לכנסיה והצעירה מאד התרשמה מהפסל של האביר על הסוס שהורג את הדרקון (מוטיב שמופיע פה באזור לא מעט ואין לנו שום מידע עליו). בכנסיה היו הרבה מצבות של בחורים צעירים שנהרגו ב-1945. ב- TI המליצו לנו על מסלול נחמד למשפחות. ע' ו-ר' קנו מצרכים לארוחת צהרים בסופר. נסענו לנקודת ההתחלה (פרוור של סאלפלדן) והתחלנו לעלות על ההר. עברנו ליד טירה פרטית והגענו למנזר שבנוי על מצוק. במקום התפילה הקטן הצעירה התחילה לשיר 'הללויה'. הנזיר יצא לברר מה קורה".

*ר' (בן כמעט 9), הצעירה (כמה ימים לפני יום הולדת 3), ע' בן זוגי ואבי ילדיי.

בית התפילה של המנזר Saalfelden

בית התפילה של המנזר

בחזרה אלינו-

עמדנו בכוך התפילה החצוב בסלע ובצעירה התעורר הרצון לשיר 'הללויה'. קול פעמונים ענוג וצלול זו קצת הפרזה מכיוון שזו תכונה שלא מאפיינת את בני משפחתי, אבל היה ברגע הזה משהו זך וטהור. הבת הצעירה הרגישה חיבור תמים ואמיתי למקום של תפילה והודיה, מקום של התכנסות והתבוננות פנימה. חיבור לאווירת הקדושה שהמקום משרה. בעיני חיבור כזה הוא נס.

אני לא מתכוונת לנס שההגדרה שלו מכוונת למאורע על-טבעי, מאורע המיוחס להתערבות ישות עליונה או כזה שמוכיח את קיומו של אלוהים. נס של הצלה, ריפוי או ניצחון. לא לנס כזה אני מתכוונת, אלא לנס שהוא פלא, אירוע שסיכויי התרחשותו קטנים מאד. אירוע שמפתיע אותנו, שלא מתרחש יומיום, אלא קורה כך פתאום, תופס אותנו לא מוכנים. אנחנו לא משפחה דתית ואיננו נוהגים להתפלל. השירה שלה הדהימה אותנו. היא חוותה התפרצות רגש עז שלפעמים אין מילים לבטא אותו אז יוצאת שירה.

אחו עם פרות ליד Saalfelden

אני והצעירה

ביומיום שלנו הדעת מוסחת, יש עומס של עשייה כמעט ואין לנו חיבור טבעי למקום, לזמן, להווה, חיבור לכאן ועכשיו. חיבור שיכול לגרום להתרחשות ניסים כאלה. חיבור לטבע, לאדמה, לעצמי, לסביבה. חיבור ממקום נקי ופתוח, מקום מקבל, חומל מכיל. הנס שלה מילא אותנו בפליאה ובשמחה, בהוקרת תודה על הרגע, על האפשרות, על החוויה.

פרטים טכניים על מסלול הטיול:

מפת מסלול הליכה ליד סאלפלדן

♦ אורך המסלול 6 ק"מ. עלינו מגובה 890 מ' לגובה 1260 מ'.
♦ העליה מהמנזר הופכת תלולה והיו בה גם כמה קטעים מפחידים. אני לא יודעת מה מצב השביל כיום. יתכן גם שקצת סטינו מהמסלול המומלץ.
♦ בהמשך הדרך הופכת נוחה ומגיעה עד לבקתת ההרים Steinalm. בבקתה מוכרים שתיה חמה וקרה, גלידה וכו'. הבטחות לגלידה עוזרות לילדים שלנו לסיים עליות קשות. יש אפשרות למלא בקבוקים עם מי שתיה ליד הבקתה.
♦ בקצה המסלול עובר נחל עם מים קרים. הילדים נהנו להשתובב בו. לי קפאו הרגלים.
♦ לאורך כל המסלול ישנן תצפיות יפות על העמק למטה.
♦ אכלנו הרבה פטל שחור שמצאנו לאורך הדרך וגם כמה תותי בר.

בקתת ההרים Steinalm שבמסלול מעל סאלפלדן

בקתת ההרים Steinalm

פרטים על סאלפלדן:

העיר יושבת במקום מרכזי, בנקודת מפגש של כמה עמקים. ממזרח נמצא העמק בו יושבת העיירה Maria Alm ובו עובר כביש המוביל לכביש הראשי לזלצבורג, בירת האזור. ממערב עמק Leogang. מצפון לדרום העמק בו זורם נהר ה-Saalach. עוד קצת דרומה נמצא אגם Zeller עם העיירה Zell am see והעמק של נהר ה-Zalzach. מעל העיירה נמצא רכס הרי ה-Steinernes Meer (ים הסלעים) שמהווה גבול טבעי בין אוסטריה וגרמניה. מעבר לו נמצאת המובלעת הגרמנית Berchtesgaden עם אגם המלכים Konigsseee

♦ מידע תיירותי אפשר למצוא באתר הזה וגם בזה

♦ מקומות לינה באזור (לחצו על הקישור למציאת מקום לינה באזור שיתאים לצרכים שלכם)

תצפית על Saalfelden

מידע על המנזר:

כבר במאה ה-16 צליינים מסאלפלדן עלו למערה בסלע שמעל לטירת ליכטנברג Lichtenberg. שם הם ציירו את דיוקנו של סנט. ג'ורג', קדוש נערץ שנחשב פטרונן של החיות. בשנת 1664, תומאס פיכלר, בנם של איכרים מהעיירה אימבאך Embach, קיבל רשות להתיישב כנזיר מתבודד מעל טירת ליכטנברג. הוא בנה את הקפלה שבמערה. מתחת למערה נבנה מנזר על הסלע. הנזירים קיבלו על עצמם את האחריות לעקוב אחרי שרפות במשך הלילה. ברגע שהבחינו באש הם צלצלו בפעמון המנזר. בתמורה הם הורשו לאסוף תרומות בעיירות הסמוכות: סאלפלדן, מריה אלם, לאוגאנג, וייסבאך, סנט מרטין ולופר. כיום חי במקום הנזיר ריימונד מן המנזר של סנט למברכט.

תצפית מאזור המנזר שליד Saalfelden

האח ריימונד כתב כך:

"תערובת של מחלה, תבוסה עצמית ואשמה, של צרות העבר ושל נסיבות שליליות הביאה אותי אל התהום. אמרתי: "אני לא יכול לחיות יותר את החיים האלה". בשנת 2000 החלטתי לעשות שינוי קיצוני בחיי. ילדיי בגרו, אשתי ואני הגענו למסקנה כי פרידה היא בלתי נמנעת והיא הפתרון הנכון לשני הצדדים. חשתי תשוקה לחיות חיי נזירות. בשנת 2003 עברתי להתגורר במנזר סנט למברכט. ראש המנזר הסכים לאפשר לי לחיות חלק מהשנה בבית הנזירים המבודד שמעל סאלפלדן. חיים במנזר מבודד חשובים במסורת הבנדיקטינית.

אני מודה לאלוהים ש"התיר לי" להמשיך בחיי. אלוהים לימד אותי לתת אמון בהדרכתו. החיים שלנו הם מסע צליינות מתמשך אל המטרה הגדולה, האולטימטיבית. יש בעולם תשובה, תפילה והודיה. בואו ניקח את שלושתם לתוך חיי היומיום שלנו, במיוחד את האחרונה. בואו לא נשכח כי בכל מסע ישנן עצירות למנוחה ולבחירת כיוון חדש. אלוהים תמיד יהיה בן לוויה שלנו."

♦ את המידע מצאתי באתר הזה.

נוף באזור סאלפלדן Saalfelden

אני מתחברת לחלק מדבריו של האח ריימונד. החיים שלנו הם מסע מתמשך. במהלך המסע חשוב לעצור לנוח, להתבונן, להקשיב (במיוחד ללב) ולבחור שוב את הכיוון בו נרצה להמשיך. אני מאחלת לכולנו שנדע להודות על היש ועל האין, שנדע לבחור מתוך חיבור פנימי ושנהיה ערים לחוש את הניסים שקורים סביבנו ולנו.

אני מתכננת את הניווט לטיול בהרים מעל Saalfelden

תודה

הפוסט הזה הוא חלק מבלוג-הופ על ניסים שכתבתי עם כמה מחברותי הבלוגריות לכבוד חג החנוכה. אתם מוזמנים לקרוא את סיפורי הניסים שלהן:

מיכל מהבלוג 'רואה עולם' כתבה על נס שקרה לה בטיול בעיר יורק

ליען מהבלוג 'בדרכים' כתבה על ניסים שקרו לה בדרכים

זיוה מהבלוג 'שמתי לב' כתבה על מפגש קצר באחת הערים הגדולות בעולם – בייג'ין

נועה מהבלוג 'ArTerminal' כתבה על נופים ואומנות בהימלאיה

כדי שתשארו מעודכנים ותוכלו להמשיך לטייל איתי, אני מזמינה אתכם להצטרף לרשימת התפוצה שלי. אשלח לכם גלויה למייל ובה איידע אתכם על כל פוסט חדש שאפרסם (רק זה לא יותר). תודה שהתלוותם אלי, זה משמח אותי מאד.

תגובות פייסבוק

2017-12-13T17:40:36+00:00 יום שלישי, 12 דצמבר 2017|6 תגובות

6 תגובות

  1. lian 12 בדצמבר 2017 ב 23:21 - Reply

    יפעת, התחברתי מאוד להגדרה שלך לנס. יש רגעים כאלו יפים וזכים שמרטיטים את הלב ונחרטים בו לעד. נראה שזכיתם לרגע כזה, הבת חוותה זאת בפרץ של שירה, ואתם כשומעים מהצד. ולכלוכם ישנו הזיכרון המופלא של הרגע.

    • יפעת פיירמן 13 בדצמבר 2017 ב 14:28 - Reply

      תודה ליען, זה אכן מסוג הרגעים שנכנסים למאגר החוויות המשפחתיות בזכות העוצמה שיש בו. מסוג הרגעים שנאספים להיסטוריה משותפת שמאחדת ומחברת.

  2. מיכל מנור 13 בדצמבר 2017 ב 10:57 - Reply

    יפעת, אהבתי מאד את הכיוון אליו לקחת את הנס הפרטי שלך.

    • יפעת פיירמן 13 בדצמבר 2017 ב 14:31 - Reply

      תודה מיכל, ניסים בדרך כלל לא שייכים לעולם שלי. חיפשתי איך להתחבר לנושא והסיפור הזה קפץ וביקש שאספר אותו. אולי גם זה סוג של נס.

  3. ינינה 13 בדצמבר 2017 ב 16:02 - Reply

    יפעת,
    תודה על פסוט מקסים ומעורר חיוך. גם אני הרגשתי כך כשטיילתי עם ילדי כשהיו צעירים – הטבע זה במקום שלחרר אותם.
    הפוסט שלך גרם לי לחשוב עד כמה התרבות היהודית שלנו ממעטת לדבר על ניסים, ואילו התרבות הנוצרית משופעת בהם.

    • יפעת פיירמן 13 בדצמבר 2017 ב 22:07 - Reply

      תודה ינינה. מעניין מה שכתבת בנוגע לניסים. אני לא מספיק מתמצאת אבל לדעתי יש זרמים ביהדות שבהם יש סיפורי ניסים. כל מיני אגדות על אליהו הנביא ועוד שאני לא ממש מכירה. ההערה שלך מעוררת בי מחשבות ורצון לבדוק את הנושא יותר לעומק.

השאירו תגובה