פריז – מסע ספרותי

בקיץ הקרוב אטייל בצרפת. עדיין לא טיילתי בצרפת. זו לא הייתה החלטה מודעת אבל אני מניחה שנמנעתי בגלל השפה וכמה סטיגמות על חוסר הנחמדות של הצרפתים. לא הייתי בצרפת, מכאן ברור שעדיין לא ביקרתי בפריז. פריז, עיר האורות, העיר הרומנטית, כמה סיפורים קראתי על העיר הזאת. הסיפורים מפתים אותי להגיע אליה, להסתובב בין רבעיה השונים, לספוג את האווירה המיוחדת. לשבת בבית קפה ציורי, לאכול קרואסון או באגט, לטייל על שפת הסיין בין דוכני הספרים המשומשים, הבוקיניסטים.

נגן רחוב

הספר האחרון שקראתי על פריז השאיר בי רושם רב, עורר בי הרבה מחשבות וגרם לי להנאה גדולה. זה ספר מסע מהסוג האהוב עלי במיוחד. מסע בין מקומות, נופים, מפגשים ואנשים. מסע חיצוני שמלווה מסע פנימי של התבוננות, התמודדות והבנה. ספר שמשלב שתי אהבות גדולות שלי טיולים וספרים. הספר הוא "חנות הספרים הקטנה בפריז" שנכתב ע"י נינה גאורגה ותורגם מגרמית ע"י אלדד סטובצקי. יש בספר אוסף דמויות אנושיות שנוגעות ומעוררות בי קשת רחבה של רגשות. יש בו משפטים מלאי חכמה, משפטים שגורמים לי לעצור ולהרהר. יש בו כאב גדול וריפוי, אבדות ומציאות, התקדמות ועצירה, גילוי והסתרה. יש בו הרבה מהחיים, מהאנושי, ספר שמחבר וממלא את הלב.

ספינה בנהר

לגיבור הספר יש חנות ספרים על גבי ספינה ישנה שעוגנת על גדות הסיין ונקראת 'בית מרקחת לספרות'. יש לו תכונה נפלאה:

היה לו משהו שאביו כינה "היכולת לראות ולהקשיב מעבר לגלוי". "אתה מסוגל לראות ולשמוע את מה שמסתתר מעבר להסוואה של האנשים. אתה רואה כל מה שמסתתר מאחורי הפרגוד, מה מדאיג אותם, על מה הם חולמים ומה חסר להם."

הגיבור מאמין ש "הספר הוא בו זמנית הרופא והתרופה.הוא מאבחן את המחלה ומציע את הריפוי".

"יש רומנים שמלווים אותך בחיים באהבה. יש רומנים שהם סטירה. יש רומנים שהם כמו חברה שעוטפת אותך במגבת גדולה מחוממת כשאתה נעשה מלנכולי בסתיו. ויש רומנים שהם… יש כאלה שהם צמר גפן מתוק ורוד, הם מהבהבים לשלוש שניות במוח ומותירים אחריהם ריק מאושר. כמו פרשיית אהבהבים חפוזה."

נחים על גדת הנהר

כך הוא פועל:

"אני שואל את עצמי: האם הוא או היא הדמות המרכזית בחייו שלו? מה מניע אותה? ואולי היא רק דמות משנית בסיפור של עצמה? האם היא נמצאת בעיצומו של תהליך קיצוץ הסיפור של עצמה, רק מפני שבעלה או המקצוע שלה או הילדים או עיסוקי המשנה שלה מאיימים לאכל את הטקסט שלה?".

שאלות מעניינות שראוי לשאול את עצמנו מדי פעם וכך להחזיר אותנו למקום הנכון והמתאים לנו. להוביל את הסיפור שלנו ולא להיות מובלים ע"י נסיבות החיים. להיות מלאים, שלמים וחזקים.

זוג אוהבים

בתחילת הסיפור הגיבור מתבונן על ההשתקפות שלו בחלון ראוה.

"האם זה הוא? האיש המגודל הזה עם הבגדים השמרניים, המשעממים האלה, עם הגוף הזה, שאיש לא נגע בו, שאיש לא נזקק לו, גוף מכופף, כמו רוצה להבלע באדמה?".

ברור שהוא לא נשאר כזה. אני ממליצה לכם לקרוא את הספר כך תדעו עוד על הגיבור המסקרן, הרגיש והמפתיע ועל השינוי שהוא עובר במהלך המסע שלו.

אישה כפופה גוזמת ורדים

יש בספר רגעים של עצב:

"הוא ידע להתעלם במיומנות רבה מאוד מכל דבר שהיה יכול לעורר בו געגוע כלשהו. ריחות. מנגינות. יופיים של חפצים. " 

"אבל אני עוד צריכה לבכות. אחרת אני אטבע. אתה מבין את זה?"

"כמובן. לפעמים שוחים בדמעות שלא נבכו וטובעים, אם שומרים אותן בפנים"

איש יושב על ספסל וקורא עיתון

יש בו המלצות על ספרים אחרים:

ב-1936, לפני שאירופה שקעה בעלטה השחורה והחומה, הוציא לאור קסטנר את 'שירים לרפואה'. הוא ליקט שירים מארון התרופות של יצירותיו. בהקדמה כתב המשורר:

"הכרך שלפניכם מוקדש לריפוי החיים הפרטיים. הוא מיועד, במינון הומאופטי, לשרת נגד בעיות קיומיות קטנות וגדולות ול'טיפול בחיי פנים ממוצעים'."

על 'אלגנטיות של קיפוד'

"…תהרהרי בוודאי הרבה בתוכן הספר, ואני משער שתבכי לא מעט. על עצמך. על כל השנים שחלפו. אבל לאחר מכן תרגישי הרבה יותר טוב. תדעי שאת לא צריכה למות עכשיו, גם אם את מרגישה ככה, מפני שהבחור לא היה הוגן כלפייך. ותחבבי שוב את עצמך ולא תחשבי יותר שאת מכוערת ותמימה."

'על העיוורון' מאת ז'וזה סאראמאגו

"זה ספר לאנשים שנמצאים באמצע נתיב החיים,לאלה ששואלים לאן לעזאזל נעלמה המחצית הראשונה של חייהם. לאלה שמסתכלים מעבר לקצות הבהונות שלהם שנשאו אותם בחריצות ושואלים לאן הם רצים בדחיפות כזאת…רק מי שעיוור לחיים נזקק למשל של סאראמאגו". 

יש בו גם הרהורים על זקנה:

"ספרים אינם ביצים. ספר לא מתקלקל אם הוא יצא לאור לפני כמה שנים. מה זאת אומרת ספרים ישנים – הגיל אינו מחלה. כולם מזדקנים, גם הספרים. אבל האם את, או כל אחד אחר, פחות חשוב, רק מפני שהוא נמצא כבר זמן מה על פני כדור הארץ?"

ילדי גן בטיול ברחובות העיר

ועוד אמירות שמהדהדות:

"תחת האות א' אתה יכול גם להוסיף את הערך 'אמון בזרים', זוהי התחושה המוזרה כשאתה נותן בזר אמון, תוך כדי נסיעה ברכבת, יותר ממה שאתה מאמין בבני משפחתך. באות נ' אתה יכול לכתוב על נחמת הנכד. זוהי התחושה שהחיים ממשיכים." 

 

כל הציטוטים שהבאתי מופיעים בתחילת הספר. יש עוד הרבה נפלאים לגלות בהמשך. אני ממליצה לכם לצלול לתוך ספר שהוא מסע והרפתקה, ספר שמשאיר כמה מחשבות והרהורים, ספר טוב לנשמה ולחיידק הנדודים.

לולין על חבל דק

אני שמחה ונרגשת שאתם מלווים אותי בכל סוגי המסעות שלי. תודה! אני מזמינה אתכם לשתף במסעות שלכם, בספרים שאהבתם והשפיעו עליכם. אני מאד אוהבת המלצות על ספרים, כי לפעמים בתוך כל השפע הנפלא אני קצת הולכת לאיבוד. אם תרצו להמשיך איתי לעוד מסעות, אתם מוזמנים להכניס את כתובת המייל בתיבה שנמצאת למטה. על כל גלויה חדשה שאכתוב כאן בבלוג, אשלח אליכם הודעה בדואר האלקטרוני.

שייט רומנטי בנהר

תגובות פייסבוק

2017-04-27T17:03:55+00:00 יום שבת, 22 אפריל 2017|20 תגובות

20 תגובות

  1. יפעת 29 באפריל 2017 ב 20:59 - Reply

    Amiram Tsabari18 במרץ 2017 בשעה 10:40
    אמון בזרים, שנוי בחיים כל כך הרבה סוגיות מעוררות מחשבה בפוסט אחד. אגב לא בטוח שהייתי מעוניין ביכולת לראות ולהקשיב מעבר לגלוי, לפעמים מוטב לא לדעת יותר מידי..תודה על השיתוף במסעותייך יפעת

    • יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:00 - Reply

      ifat fajerman19 במרץ 2017 בשעה 7:15
      עמירם תודה. אכן היכולת הזאת עשויה להכביד. בעיני היכולת הזאת היא אינטואיציה מאד מפותחת שקשובה לתקשורת הלא מילולית וכך מאפשרת להבין את מה שמעבר. רובנו מאבדים מהר מאד את הרגישות לתקשורת הלא מילולית. התקשורת הזאת משפיעה עלינו בדרכים שאנחנו לא מבינים.

  2. יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:00 - Reply

    Ora Gazit18 במרץ 2017 בשעה 10:46
    וואו, נראה שזה לא ספר של "לפני השינה" אלא ספר להתעמק בו. תודה על ההמלצה, יפעת. מהמשפט הזה: "הוא ידע להתעלם במיומנות רבה מאוד מכל דבר שהיה יכול לעורר בו געגוע כלשהו. ריחות. מנגינות. יופים של חפצים", אני כבר מבינה שכנראה הגיבור הזה מאד שונה ממני 🙂 אז בכלל זה יהיה מעניין… שתהיה לכם חופשה נהדרת בצרפת!

    • יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:00 - Reply

      ifat fajerman19 במרץ 2017 בשעה 7:19
      תודה אורה, אני קראתי את הספר עם הפסקות לצורך מחשבות והרהורים. הספר לא כל כך כבד הוא בכל זאת רומן אבל היופי שלו שהוא נוגע ומהדהד. הגיבור מעורר טווח רחב של רגשות.

  3. יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:01 - Reply

    rivka kofler18 במרץ 2017 בשעה 11:34
    אני לוקחת איתי את המשפט הבא: "ספרים אינם ביצים. ספר לא מתקלקל אם הוא יצא לאור לפני כמה שנים. מה זאת אומרת ספרים ישנים – הגיל אינו מחלה. כולם מזדקנים, גם הספרים. אבל האם את, או כל אחד אחר, פחות חשוב, רק מפני שהוא נמצא כבר זמן מה על פני כדור הארץ?" שהוא נהדר ומעורר צמרמורת. זה יהיה כנראה הספר הבא שלי אחרי הספר הנהדר שאני קוראת עכשיו "תיקון אחר חצות". תודה יפעת על ההמלצה. אני אשמח לקרוא עוד המלצות שלך!

    • יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:01 - Reply

      ifat fajerman19 במרץ 2017 בשעה 7:22
      תודה רבקה, גם אני מאד אהבתי את המשפט הזה. אני מרגישה שהשנים שעוברות מייטיבות איתי או אותי בהמון מובנים.

  4. יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:02 - Reply

    זיוה רענן18 במרץ 2017 בשעה 12:27
    יפעת, אני רושמת לעצמי את ההמלצה שנשמעת בהחלט שווה ומעניינת דרך העיניים שלך. קראתי בעבר לא מעט ספרים על צרפת, כגון "אבא גוריו" שאתו ממש צעדתי ברחובות פריז, הבושם של פטריק זיסקינד, שהוא מאסה שמתחילה כצלילה מרתקת בפריז של המאה ה-18 (או מאה אחרת, כבר לא זוכרת) והולך והופך להזיה המנותקת מהציאות, ועוד אחד אינטימי ועדין – הנהר הגדול שמספר על החיים של ההישרדות והעוני בצד נהר הדורדון בעבר. היו גם "הנערה שנשארה מאחור" ובטח עוד שאני לא זוכרת עכשיו. מאוד משמח לקרוא שאת בתוך התכניות. מאוד נעים לטייל בצרפת ורוב המפגשים שחוויתי בה היו מאוד נעימים ולמעלה מזה. היו אף כמה מרגשים במיוחד, ועכשיו, בעקבות הפוסט שלך עולה בדעתי אולי להקדיש פוסט לכל המפגשים האלה. אין כמו טיולים לשבור סטיגמות.

    • יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:02 - Reply

      ifat fajerman19 במרץ 2017 בשעה 7:29
      תודה זיוה, אני מאד מאמינה שאופי הטיולים שלנו מאפשר להכיר את האוכלוסיה המקומית בצורה קרובה יותר מאשר טיולים מאורגנים או טיולים בהם 'מספיקים הרבה' תוך ריצה ממקום למקום. אני אוהבת ללון בבתים או מלונות קטנים ולהפוך למספר ימים חלק מהאזור שבו אני מטיילת. להכיר, לשוחח, להתבונן. דרך מצויינת לשבור סטיגמות. מקווה שגם בטיול הקרוב אזכה למפגשים מעניינים. אכן נושא מצויין לפוסט. זיוה, אני אשמח לקרוא את הפוסט שלך.

  5. יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:02 - Reply

    Lian18 במרץ 2017 בשעה 12:31
    עשיתי לי חשק לקרוא את הספר, וגם לטייל שוב בפריז:)
    איזה כיף לך!!
    אני דווקא הופתעתי ממש לטובה מהצרפתים, כל מי שפגשתי היה נחמד להפליא ושמח לעזור.
    לפני הביקור שלי בפריז קראתי באיזה מקום שהצרפתים מאוד מעריכים את זה אם תדעו לדבר כמה מילים לפחות בשפתם, אז לפני הנסיעה שיננתי כמה מילים חשבות כמו בוקר טוב, שלום, תודה, בבקשה וכו'…
    וכך כל שיחה התחלתי בצרפתית עילגת ואז עברתי להסבר באנגלית שאני בעצם לא יודעת צרפתית…

    • יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:02 - Reply

      ifat fajerman19 במרץ 2017 בשעה 7:33
      ליען תודה, רעיון נפלא לשנן כמה מילים. אני זוכרת שבטיול באוסטריה הסתובבנו עם שיחון אבל כנראה לא ביטאנו את המילים היטב כי היינו לחלוטין לא מובנים. באיטלקית יש לנו אוסף די גדול של מילים ואפילו ביוונית יש לנו כמה. כנראה שהגיע הזמן ליצור אוצר מילים שימושי בצרפתית. אולי הוא ישמש אותנו בעוד כמה טיולים.

  6. יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:03 - Reply

    מיכל מנור18 במרץ 2017 בשעה 12:53
    אני מאד אוהבת המלצות על ספרים על מקומות. היום חיפשתי לרכוש ספר בחנות ספרים ומאד התחשק לי ספר על עיר…כל הספרים שמצאתי היו על ערים במלחמת העולם השנייה (פראג ופריז) אז ויתרתי. ההמלצה שלך כתובה בצורה נהדרת שעושה חשק לקרוא את הספר.

    • יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:03 - Reply

      ifat fajerman19 במרץ 2017 בשעה 7:38
      מיכל תודה, אני אוהבת להסתובב בחנויות ספרים אבל באמת שבלי המלצות הבחירה לפעמים קשה ויש גם נפילות מצד שני כבר קרה לי שאיזה ספר ביקש ממני שאקח אותו והוא התגלה כספר נפלא. לפעמים צריך שקט והתבוננות פנימה.

  7. יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:03 - Reply

    yanina zaslavsky18 במרץ 2017 בשעה 13:51
    תודה רבה על ההמלצה. מזמן לא הייתי בפאריז. בצעירותי הייתי בה מספר פעמים.כנערה זו העיר שבה התאהבתי באימפרסיוניסטים. אני חושבת שאני נמנעת מלבקר בה כי אני קצת פוחדת שהקסם של אז יעלם. אשמח לעקוב אחריך באלפים.

    • יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:04 - Reply

      ifat fajerman19 במרץ 2017 בשעה 7:41
      תודה ינינה, כן קורה שקסם נעורים נעלם אבל אולי יווצר קסם חדש קסם בוגר. בינתיים אני אטייל באלפים, פריז עדיין מחכה לי. בטח יש לה איזה קסם בשבילי שמחכה לזמן המתאים.

  8. יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:04 - Reply

    ציפי לוין19 במרץ 2017 בשעה 6:36
    תודה על השיתוף וההמלצות. קראתי את כל ההמלצות של הספרים ששם 🙂 אבל את הספר הזה עדיין לא. אגב אני קוראת עכשיו גם ספר על פריז, שנקרא פריזאים/ גרהם רוב ובו מסופרת בכשרון רב ההיסטוריה של פריז, אבל זה ספר שלדעתי צריך לקרוא רק אחרי שמבקרים כבר בפריז. מנסיון שלי – אל תפספסי יותר נסיעה לפריז ולצרפת, אני חושבת שרק אז תביני למה ככ הרבה ספרים נכתבו עליה, היא נהדרת מאלפי סיבות!

    • יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:04 - Reply

      ifat fajerman19 במרץ 2017 בשעה 7:47
      ציפי תודה, קראת את 'שירים לרפואה'? אני מאד אוהבת את קסטנר ואשמח לקרוא את השירים שלו. איך התרשמת מהספר? לפי גוגל התרגום די ישן.
      אנחנו מתחילים לחשוב על חגיגות יום הולדת עגול וגם האפשרות לבקר בפריז עלתה. אולי אגיע אליה יותר מהר ממה שחשבתי.

  9. יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:06 - Reply

    Ayalla dagan20 במרץ 2017 בשעה 18:41
    לא יודעת אם קודם צריך לקרוא או קודם צריך לנסוע לפאריז.לא יודעת אם צריך לנסוע לשם עם המלצות מדוקדקות על מלון בוטיק נפלא (חברה בעבודה נתנה לי לפני שנסענו לירח דבש,אבל בסוף היינו במלון אחר),או מסעדה דה לוקס,או כן לנסוע ליורודיסני או לא.וגם יש לי חבר בעבודה שמה שהוא בעיקר מצא שם זה שוארמה -אני גילגלתי עינים בתגובה.. שוארמה יש בכרמיאל ,בדיר אל אסד.יאלללה .

    אני חושבת שגם אם לא קראת כל מה שאפשר לקרוא על פאריס – אני מכירה את השיטה שלך .להגיע, לחוות,להיות מקומית,(ברומא היה רומאי /פריזאי /סכנינאי ..)להריח,לטעום,לתפוס את הזוית הציורית המיוחדת שלך.הכי טוב שיש .
    בון ואיז

    • יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:07 - Reply

      ifat fajerman23 במרץ 2017 בשעה 7:03
      איילה , איזה כיף לפגוש אותך כאן. אני זוכרת סיפורים שלך על ירח הדבש שלכם. תודה על המחמאות. גם אני מעדיפה לאכול שווארמה בדיר אל אסד ולא בחו"ל.

  10. יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:07 - Reply

    יעל חפץ21 במרץ 2017 בשעה 22:01
    יפעת, זה מקסים! ממש מגרה לקרוא את הספר, וגם את אלה שמומלצים בתוכו.
    התמונות נפלאות. תהיתי במהלך הקריאה מאיפה הן…

    • יפעת 29 באפריל 2017 ב 21:08 - Reply

      ifat fajerman23 במרץ 2017 בשעה 7:15
      יעל תודה, את יודעת איפה אני משאילה ספרים 😉 מוזמנת לבקר. התמונות מפראג היפה.

השאירו תגובה