מי זכה בפרס נובל לספרות בשנת 2016

אני אוהבת להאזין לרדיו (ערוץ 88: מוזיקה טובה, אין חדשות, רק הפרסומות קצת מציקות). יום אחד, לא מזמן, בעודי נהנית מהמוזיקה המתנגנת, שמעתי בהפתעה ש… בוב דילן זכה בפרס נובל לספרות. מזכירת ועדת הנובל לספרות, אמרה כי דילן
"יצר פרשנות פואטית חדשה למסורת כתיבת השירה האמריקנית. זה 54 שנים שהוא ממציא את עצמו ויוצר זהויות חדשות".
אני אוהבת את שיריו, אבל לא מעריצה ולא מכירה את כולם (קראתי שכתב יותר מאלף שירים!). הרדיו, בתגובה להודעה, השמיע כמעט בכל שעה לפחות שיר אחד שלו, בביצועים שלו ושל אחרים. גם זמרים ישראלים שרים את שיריו.
אני אוהבת את הביצוע של דני ליטני לשירים שתרגם יהונתן גפן. את השיר הזה אני אוהבת במיוחד.
 
 
את פרס נובל אני מכירה טוב יותר בתחומי הכימיה והרפואה. אני יודעת שהוא מוענק על תגליות פורצות דרך, תגליות שמשנות את הידע הקיים, שמחדשות, שנותנות זווית ראיה חדשה על העולם (להרחבה אפשר לקרוא באתר ויקיפדיה על פרס נובל). לדוגמא, בשנת 2004 זכו בפרס נובל לכימיה שני חוקרים ישראלים פרופ' הרשקו ופרופ' צחנובר (ביחד עם חוקר אמריקאי פרופ' רוז) על גילוי מנגנון הפירוק המבוקר של חלבונים בתא. עד לתגלית החשובה הזאת, האמינו שחלבונים מפורקים בתא בתהליכים לא מבוקרים. הכירו אנזימים שונים שמפרקים חלבונים בלי הבחנה בין החלבונים השונים ובלי קשר לשלב ההתפתחות בו נמצא התא. עיקר המחקר בתחום זה בעולם התמקד בגנים, זאת אומרת בבקרה על יצירת החלבונים. חוקרים מוערכים זלזלו במחקר של הרשקו וצ'חנובר, הם ספגו ביקורת ולעג. למרות זאת, מתוך אמונה ושכנוע עמוק בנכונות דרכם הם המשיכו לחקור והוכיחו שהמנגנון קיים. הם הוכיחו שחלבונים מפורקים בתוך התא ע"י מנגנון ייחודי וייעודי והפירוק הוא ספציפי לכל חלבון וספציפי לשלב ההתפתחות בו מצוי התא (מחזור התא). כך הם שינו את האופן שבו התייחסו לבקרה על נוכחות חלבונים מסויימים בתא. המחקר שלהם הוסיף עוד מימד של מורכבות בדרך להבנת התהליכים התוך-תאיים. חידוש וחדשנות! (באתר נובל מצוי הסבר יותר מעמיק על מנגנון הפירוק).
 
מקווה שלא איבדתי אתכם, אז נחזור לדילן. ברדיו מספרים שבוב דילן יצר משהו חדש שלא היה קיים לפניו. אני מתחילה להבין למה הוא זכה אבל מחפשת עוד דעות. העיתונות והרשת מלאות בכתבות. כתבו ש:
"הבחירה בדילן ריגשה רבים מפני שהיא רומנטית ולא שכלתנית. בוב דילן הוא משורר במובן הרומנטי של הדבר. הוא אינו עומד בחזית השירה המודרנית, אבל הוא תזכורת חיה למקור העתיק של הספרות והשירה, למקום שממנו כל זה התחיל. כשעוד לא היו, כפי שהוא כתב, ספרים על המדף. ועל כך הוא ראוי לפרס נובל" (הציטוט מכאןכל הדגשים בציטוטים הם שלי).
אני מבינה שהשירים שלו מתכתבים עם השירה הקדומה, עם התקופה בה משוררים חיו בחצרות האצילים והקריאו את כתביהם בליווי נגינה. תקופה שבה אומנות הסיפור בעל-פה שלטה. אנשים התקבצו סביב מספרי הסיפורים, אנשים שאומנותם היתה יכולת הסיפור שלהם.

עטיפת תקליט מהאוסף של בן זוגי

מזכירת ועדת הנובל לספרות הוסיפה: 
"גם הומרוס וסאפפו חיברו שירה שנועדה שיקריאו וישירו אותה בליווי כלי נגינה. אנחנו עדיין נהנים מהומרוס ומסאפפו. כך יהיה גם עם דילן. הוא משורר נפלא ואנחנו מקווים שלא תופנה ביקורת נגד הבחירה בו" (הציטוט מכאן).
 "לאורך השנים הנחיל לא מעט קלאסיקות אלמותיות … מה שאפיין את כולן זה סגנון כתיבתו המיוחד, האישי כל כך מצד אחד, ומצד שני הקולקטיבי מאד שהביא את הנושאים החברתיים והמציאות הלא תמיד הכי אופטימלית (שאפיינה שיריהם של בני דורו) אל לב המוסיקה שלו, הוא מעולם לא התחנף במוסיקה שלו, הצליח להביא את הכנות הורבלית אל הנשמה המלודית, מה שהעניק ליצירותיו חיי נצח ובעיקר הוכיח כי שיריו, מעבר למוסיקה, הם אמירה, הם פואטיקה והם אנחנו, בני האדם" (הציטוט מכאן). 
אני ממשיכה ולומדת שהוא משורר מחאה, משורר חברתי, משורר של כאב וזעם. אומרים עליו שהיה נביא.
"שוב עמוס עוז לא זכה, וגם לא אהרן אפלפלד או פיליפ רות'. על הנייר מגיע לאפלפלד ולרות' יותר מאשר לדילן. אבל זה סוג של הפתעה טובה. אני לא יודע מתי ועדות הנובל הפתיעו אי־פעם לטובה. במכלול של מוזיקה, שיר והשפעה תרבותית רוחנית, דילן הוא כנראה היחיד שהתעלה במאה האחרונה לעמדה של מעין נביא" (הציטוט מכאן).
ישנן גם התייחסויות לועדת הפרס, לפרס עצמו. הזכיה של בוב דילן מעוררת דיונים וויכוחים. טוב ויפה! 
מעוז השמרנות והקלאסיקה בעטה הוועדה במוסכמות והציגה בעצם את הצורך הדחוף לעדכן את הקטגוריות המייצגות את תחום התרבות והרוח. מן הראוי לתת פרס נובל לתרבות או לאומנויות בכלל; וכן לאפשר בשל רוחב התחום חלוקה של הפרס בין מספר רב יחסית של זוכים (בתתי קטגוריות המתחלפות לפי הצורך); ולהפסיק את הסיווג הארכאי והמיושן הקיים כיום. באופן הזה היה מקבל בוב דילן את הפרס שהוא ראוי לו באופן הולם ונכון ולא באופן המעוות במובן מסוים את משמעותה הכוללת של יצירתו" (הציטוט מכאן).
עוד עטיפת תקליט מהאוסף של בן זוגי

לסיכום – מה היה לנו כאן? פרס אחד מוערך ומעורר מחלוקת, זמר אחד מוערך ומוכשר ששיריו הם פסקול של רבים כל-כך, שיריו מלווים את חיי ורבים מהם אהובים עלי ומדברים אלי. זכינו להזכר בשירים הרבים והנפלאים שכתב בוב דילן. הבחירה בו כחתן פרס נובל לספרות יצרה הזדמנות לחשוב ולדון בשאלה: ספרות, מה היא כוללת בתוכה? לדעתי טוב, מדי פעם, לשים סימן שאלה גדול על ערך (וגם על מנהג או הרגל) שהפסקנו לחשוב עליו וכך פתאום הוא מתערער ומתעורר. התשובה לא באמת חשובה בעיניי (אולי היא מתעופפת לה ברוח), הדיון מעורר בי ענין. אני לא מנתחת ספרות, אני נהנית מספרים ומשירים שהם טובים בעיני. ספרים/שירים שנוגעים בי, מעוררים בי רגש או מחשבה, מלווים אותי כברת דרך, מזכירים לי, גורמים לי הנאה וצחוק או צביטה בלב. אני בוחרת לסיים עם משוררת שאני מאד אוהבת. גם היא זכתה בפרס נובל לספרות בשנת 1996.
 

הערה / ויסלבה שימבורסקה

(מפולנית: רפי וייכרט)
מתוך הספר "בשבח החלומות"
הַחַיִים – דֶרֶך יְחִידָה
לַעטוֹת עָלִים,
 לַחַטוֹף נְשִימָה עַל חוֹל,
לִנְסוֹק עַל כְּנָפַיִים.
לִהְיוֹת כֶּלֶב
אוֹ לְלַטֵף אֶת פַּרְוָותוֹ הַחַמָה;
לְהַבְחִין בֵּין כְּאֵב 
וּבֵין כֹּל מַה שֶאֵינוֹ כְּאֵב;
לְהִיכָּלֵל בָּאֵרוּעִים,
לָלֶכֶת לְאִיבּוּד בַּנוֹפִים,
לְחַפֵּש אֶת הַקְטַנָה בַּטָעוּיוֹת.
  
הִזְדַמְנוּת יוֹצֵאת דוֹפֶן
לִזְכּוֹר לְרֶגַע
מַה דוּבַּר
כְּשֶכּוּבְּתָה הַמְנוֹרָה;
וְלוּ רַק פַּעַם
לְהִיתָקֵל בְּאֶבֶן,
לְהֵרָטֵב בַּגֶשֶם,
לְאַבֵּד מַפְתְחוֹת בַּדֶשֶא;
לָתוּר בָּאַוִויר אַחַר גֵץ;
וְתָמִיד לֹא לָדַעַת
מַשֶהוּ חָשוּב.

    

מה דעתכם? מה אתם חושבים על בוב דילן כחתן פרס נובל לספרות? אשמח שתגיבו ותשתפו. מוזמנים להרשם לבלוג שלי כדי לקבל עידכונים על פוסטים חדשים שאני מפרסמת (ההרשמה בתיבה למטה. כל מה שצריך זה רק להשאיר כתובת מייל).

תגובות פייסבוק

2017-04-27T13:52:36+00:00 יום שישי, 21 אוקטובר 2016|6 תגובות

6 תגובות

  1. יריב 21 באוקטובר 2016 ב 15:37 - Reply

    יפעת, כשאני התעוררתי בבוקר לחדשות שדילן נבחר לקבל את הפרס, מאד שמחתי. אני בטוח שיש רבים אחרים ראויים לפרס לא פחות ממנו, אבל בעיני זאת הייתה בחירה טובה מאד של אמןיוצר שבאמת משפיע.

    לא הייתי ער לויכוח אם זמר או שירה הם קטגוריה ראויה לקבל פרס נובל לספרות או לא, או אם בכלל ראוי להעמיד זמר באותה במה עם מגליי עולם כצ'חנובר ושות', אבל בעיני ספרות היא אומנות הכתיבה, ושכזאת, היא כוללת בתוכה סיפור, שירה, ואפילו פוסט יפה כמו שאת כתבת.
    וכן, אמנות בעיני לוקחת חלק לא פחות משמעותי בחיינו מתגלית כזאת או אחרת.

    …מה שכן, בינתיים לא ברור איזה צד הוא עצמו לוקח בויכוח הזה.

  2. Amiram Tsabari 21 באוקטובר 2016 ב 15:57 - Reply

    יפעת סוגיה מעניינת בחרת…. של אחד האמנים האהובים עליי שאיכזב לא פעם אבל זו דרכן של אהבות לפעמים. דילן האהוב כתב על אהבה חבט בממסד עבר לנצרות חזר ליהדות וחקר וחקר מסוג האמנים שזכינו לראות את ההתפתחות בשוני שבין אלבום לאלבום. בין אם זה Slow Train Coming הנוצרי או Desire האלמותי האהוב עליי ביותר. לגבי פרס נובל קצת קשה לי להביע דעה והענקת הפרס לדילן ללא ספק משנה הרבה מחוקי המשחק… אבל מי קובע מה נכון ומה לא? פוסט נהדר ואהבתי את נגיעתך האישית.

  3. ifat fajerman 22 באוקטובר 2016 ב 13:08 - Reply

    יריב, לגבי אמן משפיע היתה לי בדיוק שיחה מעניינת עם אבא. הפוסט הזה הפתיע אותי בתגובות שקבלתי בעקבותיו. היתה לי תחושה שאני כותבת אותו בעיקר לעצמי ואז מהתגובות הבנתי שעוררתי ענין ונגעתי באנשים. זו תחושה נעימה וממעלה בי מחשבות לגבי כתיבה שהיא אישית יותר ונובעת ממקום פנימי יותר. מאד משמחות אותי התחושות והמחשבות שעלו בי בעקבות הפוסט הזה.

  4. ifat fajerman 22 באוקטובר 2016 ב 13:24 - Reply

    עמירם, אחת הסיבות שבן-זוגי לא אוהב את דילן היא האופי המעצבן שלו. הבנתי מכל מיני כתבות שקראתי לקראת הפוסט הזה שהוא מאד לא מתחשב בקהל שלו. גם ההתנהגות שלו עכשיו מול ועדת הפרס מאד תמוהה.
    לגבי מי קובע מה נכון או לא, אני בטוחה שיש לך הרבה סיפורים מעניינים מהעבר על כך שהממסד קובע הרבה לאזרח הפשוט, אבל גם לנו כבני אדם יש את היכולת לקבוע כל אחד לעצמו מה נכון לו, כל עוד אנחנו לא פוגעים באחר.
    באמת מעניין מי קבע בעבר, בעיקר באומנות, מה יפה ומה/מי הכי נחשב? מי הכתיב את הטעם? אולי תכתוב על זה פוסט?

  5. Chen Sivan 24 באוקטובר 2016 ב 12:14 - Reply

    היי אפרת
    ובכן, קראתי פעמיים את הפוסט (אם כי לא הספקתי עדיין להתעמק בכל הלינקים שאליהם הפנית).
    נראה שממש התעמקת בנושא, אני מאד מעריכה את ההעמקה שלך.
    כשהודיעו בחדשות על הזכייה של דילן בפרס נובל *לספרות*, הייתי בין אלה שהרימו גבה.
    התבשלתי כמה שעות עם המחשבות והגבות, עד שהגעתי למחשבה הזאת:
    אלפרד נובל ייסד את הפרס שלו לפי הדיסציפלינות הידועות בתקופתו. פרט ל-3 תחומים מדעיים וכלכליים הוסיף רק את הפרס לשלום – שנתפס בעיניו כנראה (במקרה תרגמתי לאחרונה סרט דוקומטרי על נובל ועל הפרס) ככוח נגד לדינמיט שלו, שהיביא הרס ושימש למלחמות; ותחום הספרות.
    את הספרות אפשר לתפוס כפשוטה, ולהמשיך להעניק את הפרס לסופרים ידועים, ואפשר לתפוס אותה כייצוג לתחומי התרבות האנושית, שהולכים ומתרבים – הולכים ומתרחבים.
    ומשכך, גם יוצרים אחרים עשויים להיות מועמדים מתאימים:
    ליאונרד כהן כמובן (אני מסכימה בזאת עם תמרי)
    פול מקארטני בשם הביטלס כולם
    פרנק גרי יבל"א וזהא חדיד ז"ל בתחום האדריכלות הקאנונית בת זמננו
    ועוד…
    .
    עוד הסבר יפה ששמעתי, מצוטט מפיה של חוקרת לתרבות 'נמוכה',
    הוא שוועדת הפרס החליטה לרדת מהאולימפוס של התרבות הגבוהה,
    ולהעניק את הפרס בתחום 'נמוך'.
    .
    כך או כך, יפה ומעניין השיח שנוצר בעולם – וגם במקומותינו – בעקבות ההחלטה הזו של האקדמיה השוודית.

  6. ifat fajerman 25 באוקטובר 2016 ב 17:19 - Reply

    תודה חן, הבחירה של אלפרד נובל בספרות כמיצגת את תחומי התרבות מעניינת כי בתקופתו היו גם מוזיקה, תאטרון, ציור ופיסול, מחול ואולי עוד ששכחתי. מעניין האם הוא בחר בספרות כי חשב/הרגיש שזה הבסיס לכל שאר התחומים או "סתם" כי הוא חש חיבור עמוק יותר לתחום זה? לא חקרתי לעומק את השאלה הזאת.

השאירו תגובה