Kamakura קמקורה – עיר המקדשים

אופטימיים ונלהבים נכנסנו בשבת בבוקר למכונית של אחי ויצאנו בדרכנו לאתרי התיירות אנושימה Enoshima וקמקורה Kamakura. אם חשבתי שהפקקים בישראל נוראיים אז ביפן קבלתי פרופורציות. נסענו, או יותר נכון עמדנו, בפקקים מייאשים ארוכים ואינסופיים. יום שבת והיפנים מטיילים. עד שהגענו לאנושימה ועד שמיצינו את הביקור בה נעשה מאוחר כך שרק חלפנו בשדירה הראשית של קמקורה בדרכנו חזרה לביתו של אחי ביוקוהמה (על יוקוהמה כתבתי כאן). הרחוב נראה הומה והבנתי שזו עיר מאד תיירותית. התרשמתי מהשער הטורי שבכניסה למתחם הגנים והמקדש המרכזי, אבל לא הרגשתי שזו עיר שאני חייבת לבקר בה. הייתי אחרי יום גדוש ואחרי הרבה שעות ישיבה במכונית.

כמה ימים מאוחר יותר אמא שלי הציעה שניסע לקמקורה. אני שמחה שביקרתי בה, זו היתה חוויה נפלאה. נסיעה קצרה ונעימה ברכבת הביאה אותנו לתחנה המרכזית של קמקורה.


קמקורה Kamakura פסיפס תרבותי והיסטורי

אתרים היסטוריים, מנזרים ומקדשים מתקופות שונות, חלקם עתיקים מאד, מנקדים את המפה של קמקורה כמו אבני פסיפס. Kamakura היא עיר עתיקה בעלת תרבות ייחודית. בעבר היא היתה מרכז פוליטי. התרבות הייחודית של קמקורה פרחה בין השנים 1185-1333 בתקופה שנקראה קמקורה. היא התחילה כאשר Minamoto no Yoritomo הקים את ממשלת הסמוראי הראשונה ביפן והתמנה לשוגון בשנת 1192. הוא וכל הלוחמים שלו, הסמוראים, התמקמו בקמקורה והפכו אותה למרכז הפוליטי של יפן. העיר שגשגה לאורך כל תקופת השלטון העריץ של השוגון.


קמקורה נבחרה לעיר מושבו של השוגון בזכות המבנה הגאוגרפי שלה. העיר יושבת על מפרץ ומוקפת הרים. כדי לאפשר תנועת אנשים וסחורות נפרצו שבעה מעברים בהרים. המעברים קישרו בין קמקורה לערים אחרות באזור. כל המעברים קיימים גם כיום וניתן להלך בהם.


Minamoto no Yoritomo, השוגון הראשון, נרצח בשנת 1199, שבע שנים לאחר שהתמנה לשוגון. החליף אותו בנו הבכור אבל הוא נרצח ע"י סבא שלו מצד אמו. אחיו הצעיר Minamoto no Sanetomo התמנה אחריו לשוגון בגיל 12. הוא נודע כמשורר Tanka ואחד משיריו כלול באוסף מפורסם של שיריי טנקה. בגיל 28 הוא נרצח ע"י האחיין שלו במקדש Tsurugaoka Hachimangu וכך הושם הקץ לשושלת Minamoto.

דליים ומצקות לשימוש המבקרים בבית הקברות


לאחר כל האירועים הללו, השליטה עברה לידי משפחת Hojo ששימשו כעוצרים לצד השוגון. הם הכניסו ליפן את הזן Zen ואת התרבות הסינית, שנחשבו באותה תקופה שיא ההתפתחות והחידושים. הם בנו מקדשי זן והלוחמימ הסמוראים תרגלו מדיטצית זן כחלק מהאימונים היומיומיים שלהם.

קמקורה מתקופת האדו והלאה

לאחר שנים בהם העיר איבדה את מעמדה וחשיבותה, קמקורה הפכה, במאה ה-17, לעיר שבאים לבקר במקדשים שלה כדרך להתחבר עם העבר המפואר שלה. בתקופת האדו Edo 1603-1867 הביקור במנזרים ובמקדשים של קמקורה נעשה פופולרי. בתקופת Meiji 1868-1912 התעוררה התנועה למערב, יפן ספגה השפעות מתרבות המערב. נבנו קווי רכבת חדשים שחיברו את קמקורה לשאר הערים. קמקורה הפכה למרכז ספרותי ומשכה אליה סופרים ידועים. הם תרמו להעמקת חיי התרבות בעיר. בהמשך, קמקורה הפכה לעיר תיירות פופולרית. בשנת 2016 העיר קמקורה הוכרזה כאתר מורשת יפני.


מקדש Tsurugaoka Hachimangu

לאחר שירדנו מהרכבת בתחנה הראשית, צעדנו לאורך רחוב עם חנויות שמקביל לשדירה המרכזית. המון חנויות קטנות עם חפצים יפים (המחירים לא כל כך זולים), דוכני אוכל ודברי מתיקה, חנויות של כל מיני חטיפים מיוחדים (בהרבה מקומות אפשר לטעום), גלידת מאצ'ה – אבקת תה ירוק ועוד. הכל צבעוני ומיוחד. אני בחרתי לאכול גלידה ירוקה, ממש בצבע של דשא, והיא היתה לי טעימה.

הגענו למתחם של המקדש המרכזי שנמצא בלב העיר. הסתובבנו במתחם הגדול והיפה עם הגנים והמקדשים. נכנסתי גם למוזאון מעניין שיש בו פסלי בודהה רבים ומגוונים Kamakura Kokuhoukan Museum. חבל שהידיעות שלי בבודהיזם די מצומצמות כך שיכולתי להנות רק מהיבט אחד של הפסלים ולא מכל העושר המיתולוגי שעומד מאחוריהם.


בתחילת תקופת קמקורה, Minamoto no Yoritomo יזם בניית מבנים גדולים ומקדשים. לשם כך הוא נעזר באומנים מקיוטו ונארה, כך הוא העביר את תרבות קיוטו לקמקורה. פסלים ידועים מנארה יצרו פסלי בודהה עם הבעות פנים עזות וגוף שרירי והיו אהובים על לוחמי הסמוראי. מאוחר יותר, בהשפעת תרבות הזן ושושלת סונג הסינית, נוצרו פסלי בודהה עם הבעות פנים מציאותיות ועם בגדים שופעים ומפורטים. חלק מהפסלים האלה מוצגים במוזיאון.

בטיול בקמקורה ביקרנו, אמא שלי ואני, ב-3 מקדשים. בכולם הרגשתי אווירה שלווה ורגועה, אבל בגלל המוני התיירים עלתה בי תחושה, בעיקר במקדש המרכזי Tsurugaoka Hachimangu וגם קצת במקדש של הבודהה הגדול, שאנחנו, התיירים מהמערב, מחללים להם מקום קדוש. כל כך הרבה תיירים זרים נכנסים לכל מקום לא לפי כללי הטקס, מצלמים (האמת היא שגם היפנים מצלמים בלי הפסקה), דורסים בהמוניות את הקדושה של המקום. הרגשתי שבמקום כזה צריך להיות בשקט, להתבונן, לחוש, להעריץ את היופי בשלווה, בנחת, לא לרוץ, להניח, לשחרר, להשתחרר, לשבת, לנשום, להכיל, להיות מוכל, לתת לרוח של המקום לנשוב מסביב.


Wakamiya Oji

השדירה הראשית Wakamiya Oji מחברת בין מקדש Tsurugaoka Hachimangu לאוקינוס. זוהי שדרה רחבה, בערך 33 מ', שנמשכת כ-2 ק"מ ולאורכה ישנם שלושה שערי טורי Torii. היא נבנתה על ידי Minamoto no Yoritomo והתחברה לדרך Tokaido העתיקה שקישרה בין קיוטו לאדו (טוקיו של היום).

בין השער השני לשלישי, שנמצא בכניסה למתחם המקדש המרכזי, דרך הגישה מוגבהת. לפי רשומות היסטוריות היא נוצרה כדי להתפלל ללידה בטוחה של בנו הבכור של Yoritomo.

השדירה יפה עם עצי סקורה. אמנם כיום הם עצים צעירים שהחליפו את העתיקים והמרשימים שהיו שם פעם. אינני זוכרת את סיבת ההחלפה, זה מצער אבל גם הם יגדלו. לאורך השדירה חנויות רבות ומסעדות. ישבתי עם אמא שלי ליד החלון בקומה השניה של מסעדה יפנית והשקפנו לרחוב. היתה חוויה טעימה ומהנה.

(Kotokuin temple (Great Buddha

מהשדירה אפשר להמשיך ללכת ברחבות יפים לעוד מקדשים. אנחנו נעזרנו במשרד המידע לתיירים, שנמצא בתחנת הרכבת. שם המליצו לנו לנסוע באוטובוס לראות את ה- Daibutsu, מקדש הבודהה הגדול של קמקורה. אפשר גם ללכת ברגל הכל תלוי בזמן וביכולת. הפסל של הבודהה הגדול עצום ומרשים. הוא נחשב אוצר לאומי. הפסל נוצר מעץ ומאוחר יותר נוצק בברונזה. אפשר להכנס לתוך הפסל ולהתרשם מהדרך שבה הוא נוצר. אנחנו בחרנו לא להכנס כי התור היה נורא ארוך ורצינו להספיק להגיע לעוד מקדש. בתחילה הפסל היה בתוך אולם גדול. לאחר שהאולם נהרס בטייפון ובצונאמי, הפסל נשאר בחוץ, באוויר הפתוח. אפשר להתרשם ממימדי האולם לפי אבני היסוד שנשארו.

Hasedera temple

המקדש שהכי אהבתי! יש ממנו תצפית יפה על העיר ועל המפרץ של קמקורה שלחופיו העיר שוכנת. במתחם המקדש יש גן פנימי מקסים. המקדש מפורסם בזכות התצפית והגן. פסל הבודהה שבמקדש מתנשא לגובה 9 מ' והוא אחד הגבוהים ביפן. הפסל הוא של בודהה בעל 11 פנים (Eleven-faced Kannon Bodhisattva)

פסלים קטנים וחמודים קישטו פינות רבות בגן.

Enoden Line

חזרנו למרכז העיר ברכבת קטנה וחמודה Enoshima Dentetsu Line. זו רכבת חשמלית שמחברת בין אנושימה לקמקורה. היא נעה לאורך 10 ק"מ על מסילה צרה ממש, לאורך קו החוף וצמוד לבתי מגורים. אנחנו נסענו רק בקטע האחרון של הקו. חוויה מעניינת. כך הסתיים לו יום מהנה בקמקורה.

קמקורה נמצאת במרחק שעת נסיעה ברכבת מטוקיו. יש בה עוד הרבה מקדשים וגם מסלולי הליכה מומלצים. מאד נהנתי מהביקור בעיר ואני ממליצה על ביקור בה.

בטיול בעיר ראיתי הרבה נשים לבושות קימונו וגם עצי סקורה פורחים (אפשר להתרשם מפריחת הסקורה בפוסט כאן)

טקס Yabusame

בחודש ספטמבר מתקיים פסטיבל Reitaisai במקדש Tsurugaoka Hachimangu. במהלך הפסטיבל נערך טקס Yabusame, ירי בחץ וקשת תוך כדי רכיבה על סוס. מנהג זה החל בשנת 1187 בחגיגות לכבוד שחרור חיות כלואות, חגיגה בודהיסטית מסורתית. בנוסף, במהלך הפסטיבל נערכים אירועים נוספים שמקורם בתקופת הקמקורה, אירועי מוזיקה וריקוד. טקס Yabusame נערך גם בפסטיבל קמקורה באפריל.

את כל סיפורי הטיולים שלי ביפן תמצאו כאן – לחצו על הקישור.

יש לי עוד סיפורים על חוויות מיפן וגם כמה טיולים קרובים עליהם אכתוב בהמשך. כדי שתשארו מעודכנים ותוכלו להמשיך לטייל איתי, אני מזמינה אתכם להצטרף לרשימת התפוצה שלי. אשלח לכם גלויה למייל ובה איידע אתכם על כל פוסט חדש שאפרסם (רק זה לא יותר). תודה שהתלוותם אלי, זה משמח אותי מאד.

תגובות פייסבוק

2018-08-17T08:48:22+00:00 יום חמישי, 16 אוגוסט 2018|אין תגובות

השאירו תגובה