חג הפסח הוא גם חג החירות, חג שמציין את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות. מהי חירות? לפי הפילוסוף ג'ון לוק זוהי זכות טבעית של כל אדם, הזכות להחליט באופן עצמאי איך לחיות את חייו בלי התערבות של גורם חיצוני. כמובן שחשוב להוסיף את הסייג, כל עוד הוא לא פוגע באדם אחר. הסייג הזה, לדעתי, פתוח לדיונים ונתון להתפלספויות, אבל זו לא מטרת הפוסט הזה. כאן אני רוצה להתמקד ב'להחליט באופן עצמאי'.

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,

לפני שנים רבות, כשהילדים שלי היו צעירים והעייפות היתה רבה, שוחחתי עם אשה חכמה ושטחתי בפניה את צרותי ותלונותי שהתמקדו בעיקר בבן זוגי. לאחר רשימה ארוכה היא שאלה אותי: "אם ככה, למה את איתו?" לא הייתי צריכה לחשוב הרבה, הרי זה ברור לי למה אני איתו. התחלתי לפרט רשימת מעלות שהלכה והתארכה, הלכה וגדלה, התגברה, התעצמה והתחזקה. זאת אומרת, אני התגברתי, התעצמתי והתחזקתי. האהבה גדלה בתוכי. החיוך עלה על שפתותיי. הדמעות התייבשו. הקשיים קבלו פרופורציות אחרות, מציאותיות יותר. התלונות נראו לי קטנות וכנראה גם קצת קטנוניות.

התמלאתי בתחושה של חירות. אני שלמה עם ההחלטה שלי, עם הבחירה שלי. זה לא הכרח ולא כורח.

מאז בכל פעם שהתלונות 'מרימות ראש' אני שואלת את עצמי את אותה שאלה "למה את איתו?" אני בוחרת מחדש לראות את המעלות. מתחזקת שוב ושוב בבחירה להיות איתו, עם האיש שלי, האהוב שלי.

נחל כמון גליל תחתון

עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לאחרונה, התנהלות מסויימת בעבודה גרמה לי תחושות לא נעימות, שהכחשתי אותן בתוך תוכי. סיפרתי לעצמי ש'לא אכפת לי' וש'אני בסדר עם זה', ש'אני מבינה את הגורמים והמניעים ומקבלת אותם'. הייתי צריכה לחזור ולספר לעצמי את הסיפור הזה שוב ושוב. עצרתי רגע לחשוב והבנתי שבעצם אני לא מאמינה למה שסיפרתי לעצמי. אם אני צריכה לחזור על הסיפור כדי לשכנע את עצמי באמיתות שלו, זה סימן שהוא לא אמין בעיניי. סימן שאני מפקפקת.

אני לא יודעת מה בדיוק קרה בתוכי בלילה (בזמן שישנתי) אבל, כשקמתי בבוקר נתתי לגיטימציה לרגשות השליליים שהציפו אותי. אמרתי לעצמי 'כן אני מרגישה מחורבן עם כל ההתנהלות הזאת, נפגעתי, התבאסתי, זה מרגיז להרגיש שלא סומכים עלי', וגם 'אני אולי מבינה אבל בהחלט לא מסכימה עם הדרך, עם ההתנהלות ועם ההחלטות שהתקבלו'. נשמתי עמוק והתמלאתי בתחושה של חירות. החירות להרגיש את כל קשת הרגשות, חיוביים ושליליים. חירות מתדמיות ומדפוסים. החירות להיות 'לא בסדר', להיות פגיעה, להתפרק.

ברגע שנתתי לרגשות השליליים מקום, הכרתי בהם, אפשרתי לעצמי לחוש אותם במלואם, הם הפסיקו להציק לי. שחררתי והשתחררתי. חירות מתוקה.

נחל כמון גליל תחתון

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,

בבוקר יום ההולדת שלי ליוויתי לשדה התעופה את ביתי הבכורה שטסה ליפן. בדיוק שנה אחרי שאני טסתי ליפן לחגוג יום הולדת עגול. נהנתי לעקוב אחרי שלבי התכנון שלה, איסוף המידע, ההתלבטויות, ההתייעצויות ולבסוף ההחלטות והביצוע.

זה שלב מיוחד בחיים, השלב הזה שבו הילדים גדלים והופכים לבוגרים עצמאיים. התפקיד שלנו ההורים משתנה, אנחנו פחות מעורבים יותר מלווים, יכולים לייעץ ובעיקר צריכים לשחרר ולאפשר להם להתנסות וללמוד מהחוויות והטעויות שלהם. להיות שם בשבילם לחיבוק, עידוד ונחמה. לתת בסיס בטוח של אהבה, קבלה, שקט ויציבות ממנו אפשר לעוף רחוק.

הייתי מלאת גאווה על הדרך הנפלאה בה ביתי פוסעת בביטחון, בלב פתוח, בעיניים שקולטות את הטוב שמסביבה, בשמחה ובקלילות. מלאה בעוצמות שיש בנעורים.

חירות נעימה, לאפשר ולעודד את החירות והעצמאות של ילדינו.

בקעת הירדן

לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

הרגל… חירות…אני מרגישה שיש התנגשות בין שני המושגים האלה. כאשר פועלים מתוך הרגל אולי זה כמו לשים עלינו כבלים, לכלוא את עצמנו? כאשר פועלים מתוך הרגל אולי מוותרים על הבחירה והעצמאות בשביל נוחות וכך אנחנו פחות בני חורין? ומי אמר שזה רע לשאוף לנוחות. אולי לא צריך להיות עסוקים כל רגע ורגע בבחירה, לאפשר לעצמנו לנוח. כמו כל דבר בחיים אני מאמינה באיזון, איזון בין הרגלים נוחים לבחירה ועצמאות.

פעם בשנה מגיע חג החירות ושולח אותנו לבדוק את מדד החירות שלנו, כמה אנחנו מתנהלים מתוך הרגל וכמה מתוך בחירה והחלטה עצמאית שזוהי המהות של חירות. מדד החירות שלנו בזוגיות, בעבודה, בתרבות הפנאי שלנו וגם כמה אנחנו מאפשרים חירות לסובבים אותנו, לאהובינו, לקרובים אלינו. כמה אנחנו מכבדים את הבחירות שלהם בלי לכפות עליהם את שלנו.

חג הפסח, שלחלקנו הוא גם חג של ניקיונות, מאפשר לנו להתרענן ולהתנקות מהרגלים שכבר לא תורמים לנו ופוגעים בחירות שלנו. הרגלים שאולי התאימו לנו בעבר אבל נשארו איתנו גם בהווה. בואו נכנס לחג נקיים וצחים, קלים ובני חורין, בלי משקולות מגבילות של הרגלים נושנים. נפרח ונצמח יחד עם הטבע באביב ונסגל הרגלים נוחים, אותם נבדוק שוב בשנה הבאה.

בֹּא / בלה שור 

בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה
וְאָמַרְתִּי לוֹ
שַׁלְּחֵנִי מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת
הוּא הִסְתַּכֵּל בִּי
עָנָה לִי בְּקֹשִׁי
מָה רְצוֹנְךָ מִמֶּנִּי
בְּיָדְךָ הַדָּבָר
לַעֲשׂוֹתוֹ

♦ מתוך הספר 'הלילה הזה כולו שירה' שערך מרדכי דוד (מודי) כהן

חג שמח,

חג של חירות,

חג שבו נבחר לחיות במודעות ובהודיה על היש שמקיף אותנו.

בקעת הירדן

♦ בכותרות המשנה ציטטתי את השיר 'תפילה' שכתבה לאה גולדברג והוא חלק מתוך "שירי סוף הדרך".
♦ חג הפסח נקרא גם חג האביב. זהו שם שניתן לו מאוחר יותר והוא מציין את העונה בה חוגגים את החג. תמונות הפרחים שמלוות את הפוסט הן תמונות שפרסמתי באינסטגרם שלי. אתם מוזמנים לעקוב אחרי גם שם.

♦ בפוסט ה'חופש שלי' כתבתי מחשבות על מושגים קרובים. כתבתי על חופש וחופשה והעליתי גם זכרונות ילדות. לחצו על הקישור ותקראו.

♦ עוד פוסט מהורהר הוא הפוסט על 'חדוות הכתיבה או מחשבה יוצרת מציאות'.

כדי שתשארו מעודכנים ותוכלו להמשיך לטייל איתי, אני מזמינה אתכם להצטרף לרשימת התפוצה שלי. אשלח לכם גלויה למייל ובה איידע אתכם על כל פוסט חדש שאפרסם (רק זה לא יותר). תודה שהתלוותם אלי, זה משמח אותי מאד.


צפת גליל עליון

תגובות פייסבוק