לכל כלי האוכל שלי יש סיפור. ישנה צלחת מרק בהירה עם עיטור כחול שקיבלתי מסבתא שלי. קיבלתי אותה אחרי שכל חברותיה לסט התרסקו במהלך מעבר דירה ולסבתי לא היה רצון לשמור אותה אחת ויחידה נטולת סט. ישנו סט פורצלן, מרובה פריטים, לבן ועדין שקיבלתי מסבתי השניה לכבוד חתונתי. שנים שמרתי עליו והשתמשנו בו רק באירועים מיוחדים כמו סדר פסח. בסוף נשברתי, התחלנו להשתמש בו באופן יומיומי ומאז הוא נשבר, לאט לאט, צלחת אחרי צלחת, קערה ועוד קערה. יש לי צלחת ורודה שהתאימה לחדר הורוד שהיה לי בימי נעורי (יש לה יכולת השרדות מופלאה). במגירה יושב אוסף צלחות קטנות שקניתי בשוק פשפשים ובכוונה קניתי רק זוגות של צלחות. לצלחות האלה יש, כנראה, סיפור מעניין, אבל הוא לא ידוע לי. מכל הסיפורים, הסיפור הכי מעניין שייך לסט עם התרנגול, אז מה הסיפור שלו?

צלחת אחרונה ששרדה

בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת האיש שאיתי נשלח לעבוד באיטליה, דרום איטליה ליתר דיוק, לתקופה של כמה חודשים. בימים ההם היינו 'רק' חברים. התעודה הרשמית מטעם הרבנות הגיעה כמה שנים מאוחר יותר. בכל אופן, הוא טס לאיטליה ואני נשארתי בארץ כי התחלתי ללמוד באוניברסיטה. בתקופה ההיא עוד לא היו בארץ טיסות לואו-קוסט. את כרטיסי הטיסה קנינו דרך סוכני נסיעות (סניף של איסתא באוניברסיטה) ולא באינטרנט (למי בכלל היה אינטרנט בבית?). לא הסנפנו ריחות של שדות תעופה, דיוטי-פרי ומטוסים, לעיתים תכופות, כמו שאנחנו עושים כיום. טיסה היתה, בשבילי, ענין קצת יותר מאתגר, מיוחד, אפילו חגיגי, אבל אפשרי. ניצלתי את החופשה בין סמסטר החורף לסמסטר האביב כהזדמנות מעולה למפגש איחוד של זוג אוהבים צעירים. טסתי לביקור באיטליה. נפגשנו, אכלנו, טיילנו, נהנינו…בקיצור זוג צעיר באיטליה, לא צריך הרבה יותר.

באחד הטיולים עצרנו בפאתי כפר נידח ליד בית מלאכה משפחתי קטן שהכין כלי קרמיקה עם ציורים בעבודת יד. נכנסנו וראינו את האומן בפעולה. באיזו קלות וזריזות הוא אייר תרנגולים על צלחות. התלהבנו, צלחת קרמיקה כבדה עם ציור בעבודת יד, נפלא לא? אולי נקנה סט של 8 צלחות + 8 קעריות מרק + 8 כוסות + קנקן + כוסות קטנות לקפה + קערית סוכר ומגש להגיש את כל אלה? למה לא? המשקל? קצת כבד? אולי ישבר? טוב, חבל, המבצע מסובך מדי.

חזרנו לדירה שבה התגורר בן זוגי. חשבנו, התחבטנו, ניסינו להסתכל על הבעיה מכיוונים שונים ובעיקר הרגשנו שנשבנו בקסם התרנגולים. חזרנו לכפר וקנינו, הכל!!!

צלחת מרק עם ציור תרנגול
עטפנו כל כלי בעיתונים וארזנו יפה יפה. בין הכלים הכנסנו את הבגדים שלי שירפדו, יבודדו וישמרו. כך עם מזוודה שעברה את המשקל המותר, לא בק"ג אחד או שניים, הגענו לשדה התעופה המקומי. בן זוגי כבר הכיר שם מספר אנשים. אני לא זוכרת איך בדיוק הוא ארגן את העניינים, אבל המזוודה הועמסה לבטן המטוס, קצת דמעות פרידה ואני והמזוודה חזרנו ארצה. בקושי רב סחבתי את המזוודה. בחיל ורעדה פתחתי אותה, מקווה שכל המטען הגיע בשלום ליעדו ואכן הסט הגיע שלם ומושלם. עברו מאז כמה שנים, רוב הצלחות לא שרדו ונשברו עם הזמן. עדיין, מי שנשארה משמשת אותנו באופן יומיומי והן הצלחות האהובות על כל בני המשפחה. צלחת קרמיקה כבדה, מעוטרת בתרנגול עבודת יד, הופכת כל ארוחה לחגיגה ומזכירה סיפור נפלא על זוג צעיר, מאוהב ונלהב ועל מזוודה אחת כבדה-כבדה שסחבתי לבד כל הדרך מדרום איטליה לארץ.

מידע והערה

ציור התרנגול שמופיע על כלי הקרמיקה שלי אופייני לאזור סלנטו Salento שנמצא בדרום מחוז פוליה Puglia והוא בעצם ה"עקב של המגף האיטלקי". בזכות שפע של חימר אדום שנמצא באזור, התיישבו בו קרמיקאים כבר לפני כאלף שנה. עם הזמן נוספו עוד ועוד קרמיקאים. הם הקימו סדנאות וכבשנים במערות טבעיות. Grottaglie, שהשם שלה מכיל את המילה האיטלקית Grotto שפירושה נקרות, מערות, היא העיירה שהכי מזוהה עם ייצור כלי קרמיקה באזור. בהתחלה הקרמיקאים ייצרו כלים שימושיים לחיי היום יום: כדים לאיחסון שמן זית, חומץ ויין, כלי אוכל, סירים וכו'. הכל בעבודת יד. לאט לאט הם שיפרו את האסתטיקה של הכלים, הוסיפו צבע וזיגוג. כיום, בעלי המלאכה של Grottaglie מכינים בעבודת יד בעיקר כלי אוכל וכלי חרס דקורטיביים.

”…un certo gallo salvatico; il quale sta in sulla terra coi piedi, e tocca colla cresta e col becco il cielo..” [Giacomo Leopardi]

ג'אקומו לֵיאופרדי הוא אחד מהוגי הדעות וממשורריה החשובים ביותר של איטליה. הוא חי בתחילת המאה ה-19. פירוש המשפט: תרנגול פרא עומד ורגליו על האדמה, כרבולתו ומקורו נוגעים בשמים.

ציור תרנגול על כלי קרמיקה הופיע עוד לפני ימי הביניים. ביוון העתיקה שייכו את התרנגול למרקורי. היוונים ראו בתרנגול שליח של השמש כשעדיין חשוך. הוא סימל עבורם את לידתו המחודשת של האור, את ניצחון האמת על השקר. גם ביהדות קיימים סיפורים בהם התרנגול רואה את הנולד ומכריז על בוא היום כשעדיין חשוך מסביב. יהודים דתיים מברכים מידי בוקר בברכות השחר : "ברוך שנתן לשכוי (=תרנגול) להבדיל בין יום ולילה". היכולת להבדיל בין אור וחושך, בין טוב ורע, היא ברכה נפלאה ואחריות כבדה. צריך מאד להזהר ולא להתבלבל כי אז עלולים להפיץ חושך במקום אור.

"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" [שלום חנוך]

אני שמחה שהתלוותם אלי לאיטליה ובחזרה. אשמח לשמוע ממכם סיפורים וזכרונות שהתעוררו בעקבות הסיפור שלי. אני בטוחה שגם לכם יש מזכרות מעניינות מטיולים בחו"ל וגם בארץ. חפצים שמעלים חיוך ומזכירים תקופה. חפצים במזוודה.

♦ מאת חוה ניסימוב (מתוך הספר "גם השמחה שלי רוקדת בעדינות")

ממה עשויים הגעגועים? ממה שהיה.

ממה שלא היה. ממה שיכול היה להיות.

מכנפי ציפורים.

צלחת תרנגול

תודה לעופר על שהתעקשת. בזכותך גם הלילות שלי מוארים.

אני מזמינה אתכם להרשם לבלוג ולקבל ממני הודעה במייל כל פעם שאפרסם גלויה חדשה.

תגובות פייסבוק