האם אי-פעם חשבת לקחת את משפחתך לחופשה בג'נין? אני לא, אבל חברתי כן. היא נסעה עם בעלה ושלושת ילדיהם לסוף שבוע ארוך בבית מלון בג'נין, כבר פעם שניה. ג'נין כל–כך קרובה פיזית וכל-כך רחוקה ולא נגישה עבורי. החופשה שלה סקרנה אותי ולכן שמחתי שהיא הסכימה להתראיין לבלוג שלי, לשתף בחוויותיה ואפשרה לי להשתמש בתמונות שהיא צילמה בחופשה (כל התמונות הן שלה מלבד התמונות למעלה שנלקחו מאתר תמונות חינמי pexeles). נפגשנו לשיחה בביתה היפה והנעים השוכן בכפר בדואי בגליל. 

מדוע בחרת לצאת לחופשה משפחתית בעיר ג'נין?

שמעתי על המקום דברים טובים. ידעתי שיש במלון פעילויות מהנות לילדים וחשוב לי שיהיה להם כיף. סיבה נוספת היא העלות הנמוכה של המלון כך שיוצאת חופשה זולה מאד, התקציב שלי מוגבל ולכן זה שיקול משמעותי. זו פעם שניה שאנחנו נופשים במלון הזה ומאד מרוצים.


איך הזמנת את המלון? יש להם אתר אינטרנט?

התארחנו ב"מלון חדאד" שהוא המלון היחידי בג'נין. בעלי המלון הם משפחה נוצרית. למלון יש אתר אינטרנט ודף פייסבוק. אנחנו בצענו הזמנה טלפונית. הם לא דורשים תשלום מראש ואפילו לא מבקשים פרטים של כרטיס אשראי לבטחון. אני מקווה שאנשים מודיעים להם בזמן על ביטול ולא מנצלים את האמון של בעלי המלון.

חזית בית המלון


את יכולה לתאר את המלון?

בית המלון נחמד, נקי, מסודר, נעים ולא מפואר. לבית המלון ארבע קומות ומעלית. עובדי המלון מאד נחמדים, אדיבים ויעילים, פותרים במהירות כל בעיה. מחליפים מגבות מספר פעמים ביום אם מבקשים. הכל מאד נקי. החדרים מאובזרים כמו חדרי מלון רגילים בארץ (טלויזיה, מקרר וכו'). אנחנו לקחנו יחידה שבה יש חדר שינה נפרד להורים. לכל חדר מרפסת קטנה. במלון יש בריכה עם מגלשות ולידו נמצא לונה פארק. בלונה פארק משלמים שקלים מעטים על השימוש בכל מתקן, מאד זול ומהנה, כיף לילדים. לבית המלון אגף חדש של דירות נופש. מבחוץ הדירות נראות מאד יפות ומרשימות.

המלון מגיש ארוחת בוקר עשירה: ירקות חתוכים, גבינות, נקניקים, פיתות עם זעתר, חומוס עם פול, כמה סוגי לחמים, ביצים, דגני בוקר, מיצים. בערב, עד חצות, פועלת במלון מסעדה. המנות במסעדת המלון יקרות יותר מהמסעדות בעיר. בשעות הערב, עד חצות, פועל בלובי תקליטן שמרקיד את האורחים. הכי אהבתי לרקוד "דבקה". רקדנו בנות ובנים יחד.
דבקה הוא ריקוד ערבי מסרתי אותו נוהגים לרקוד בחתונות, מסיבות ואירועים לאומיים. מקור הריקוד לא ידוע. הרקיעות ברגליים על פי הקצב, הן אופייניות לריקוד הדבקה ולכל אזור או עם יש קצב וצעדים מעט אחרים. את הדבקה רוקדים בשורה או בחצי מעגל. זהו ריקוד קבוצתי – של קבוצת גברים, קבוצת נשים או קבוצות מעורבות. מוביל הריקוד מנהיג ומוביל את הקבוצה לפי קצב רקיעות רגליו. לעתים קרובות מניף ראש הקבוצה את ידו באוויר או מניף מטפחת או כאפייה. המידע מכאן. 


מי עוד התארח במלון?

מלבד מוסלמים כמונו, במלון התארחו גם דרוזים וערבים נוצרים. היה מספר מועט של אנשים דוברי אנגלית שאני לא יודעת מהיכן הם. רוב האורחים שמרו על לבוש צנוע אבל בבריכה היו כמה בחורות שלבשו ביקיני.

הבריכה בבית המלון


האם הסתובבתם בעיר?

בודאי שהסתובבנו בעיר. יש בה הרבה חנויות שבהן מוכרים סחורה זולה (במחיר לא באיכות). נהוג להתמקח על המחיר ובסוף משלמים חצי מהמחיר הראשוני. גם אם לא רוצים להתמקח, המוכרים לא מאפשרים לקונים ללכת בלי לנסות לפתות אותם במחירים נמוכים יותר ויותר.


התיאור שלך מזכיר לי את השוק בעיר העתיקה בירושלים.

האוכלוסיה בג'נין מאד ענייה. גם אנשים זקנים צריכים לעבוד כי אין להם ביטוח לאומי. ראיתי הרבה זקנים יושבים על המדרכה ומוכרים כל מיני דברים בזול כמו צבעי נעלים, מסטיקים, גפרורים וכו'. יש גם כאלו שמצחצחים נעלים. כולם אנשים פשוטים שעוסקים ברוכלות ובמלאכות יד. מאד חשוב לי ושמחתי שהילדים שלי ראו אותם, לדעתי זה מאד חינוכי. למרות העוני לא ראיתי קבצנים ברחובות.

עוד דוגמא לעוני – ילדים מסתובבים עם עגלות מעץ, שנראות כמו עגלות של סופרמרקט. הם מוכנים, עבור שקלים בודדים, להסתובב יום שלם עם הלקוח, לחכות לו בזמן שהוא נכנס לחנות ולסחוב את הקניות. הילדים ממש נדבקים לקונים. יש הרבה ילדים שמסתובבים וכנראה לא הולכים לבי"ס אלא עוזרים בפרנסת המשפחה.

פסלי אריות בכניסה למלון

בג'נין יש מסעדות טובות, נקיות וטעימות. אהבתי מאד פיתה עם שווארמה שהכניסו אותה לטוסטר, זה מאד טעים. מעולם לא אכלתי שווארמה שהוכנה כך. עוד מאכלים שאהבתי לאכול במסעדות הם: בשרים "על-האש" עם חומוס, חמוצים טעימים וסלטים טריים שחותכים אותם במקום מול עיניי הסועדים. להפתעתי באף מסעדה לא הגישו טחינה. ישנם גם דוכני אוכל מלוכלכים שבהם, כמובן, לא אכלנו.

 

מה את אוהבת בג'נין?

אני אוהבת את היחסים בין האנשים. הם תמיד משתדלים לעזור. אם שואלים על מקום מסוים, הם מלווים את השואל עד המקום עצמו. יש הרבה אמון, שכנים שומרים אחד על החנות של השני. הם מארחים ברוחב לב. מציעים קפה. שומרים על לקוחות שהגיעו לחנות השכנה בזמן שהמוכר יצא לרגע ואפילו עוזרים במכירה אם הקונים לא מוכנים להמתין.

המוכרים סבלניים, משרתים עם חיוך. למוכרים חשוב למלא את הבקשות של הלקוחות. הם רוצים לעזור, הם נדיבים, משתדלים למצוא לקונה בדיוק את מה שהוא מחפש גם אם זה גורם להם להתרוצץ ברחבי העיר. השירות נעים ואדיב. רוב המוכרים הם גברים. אפשר למצוא נשים, בעיקר צעירות, בחנויות אופנה בהן יש צורך לעזור לקונות במדידות של הבגדים.
מתקן שעשועים בלונה פארק


אם זה המצב, במה רוב הנשים עוסקות?

נשים מכינות דברי מאכל ומוכרות אותם. אפשר למצוא אותן בדוכנים שמוכרים דבש, פריקה, דבש חרובים, ועוד מוצרי מזון וגידולים חקלאיים.

הרמב"ם אומר על דבש החרובים: "יש המייחסים לחרוב השפעות מצוינות על מערכת העיכול, וכן להגברת התיאבון. סירופ חרובים יעיל לשיעולים כבדים ולטיפול בכלי הנשימה, וכן לעצירת שלשולים. דבש החרוב מצוין לטיפול בפצעים בחלל הפה". (מרפא הבושם, בריאות וצמחי מרפא על-פי שיטת הרמב"ם", עמוד 151. המידע מכאן.(

מה היחס של האוכלוסיה המקומית לערבים ישראלים?

המקומיים מזהים ישראלים, הם זקוקים לביקורים שלהם. מוכרים מקומיים אמרו לי שהם חיים מהכסף של הישראלים שקונים בחנויות שלהם. ביום שבת העיר מלאה קונים ישראלים.

קרוסלה בפארק שעשועים בעיר ג'נין

האם היו לך חששות מהשהות בג'נין?

לא היו לי חששות. האנשים נחמדים ונדיבים. דוגמא לאווירה הטובה והבטוחה בעיר היא חניוני הרכבים. השומרים בחניון מאד אמינים. משאירים להם מפתח, כי הרכבים חונים צמודים אחד לשני ולפעמים יש צורך להזיז את הרכב. בכל הביקורים שלי בג'נין השארתי את הרכב שלי ככה והוא נשמר היטב. בחניון יש מחיר אחיד, שקלים בודדים, לא משנה כמה זמן חונים.

האם ישנו קושי במעבר לג'נין ובחזרה ממנה?

הכניסה לג'נין קלה, רק מסתכלים בתעודת הזהות. ביציאה, לעומת זאת, בודקים הכל. בודקים תעודת זהות, קניות, שואלים שאלות ובודקים היטב את הרכב עצמו. פעם בדקו את הרכב בעזרת כלבים וזה היה מאד לא נעים, כיום בודקים עם מכשירים מתקדמים.


מה הכי פחות אהבת וממה הכי נהנית בחופשה?

לא אהבתי את השעה המוקדמת, שש בערב, בה נסגרו כל החנויות והמסעדות. אני מבינה שהם עייפים אחרי שפתחו בשבע ועבדו כל היום בלי הפסקה, אבל השקט והרחובות הריקים בשעה שש בערב היו לא נעימים.

גלגל ענק מואר

אהבתי את הבריכה והלונה פארק, במיוחד את האווירה הנעימה והמהנה בלונה פארק, את האפשרות לעלות על מתקנים רבים כי הכל מאד זול, אהבתי את הדוכנים שמכרו צמר גפן מתוק ותירס. אהבתי גם את הקניות בשוק.


תמיד העדפתי לנסוע לחו"ל רק בזוג, אבל בשנתיים האחרונות אני אוהבת שהילדים מצטרפים אלינו. הם גדלו ויותר נוח וכיף לבלות איתם. יש לי בעיה של תקציב אבל קשה לי וכואב לי הלב בלעדיהם. אני אוהבת לראות אותם נהנים. אני הכי אוהבת להיות איתם בבריכה. פעם לא אהבתי ללכת לבריכה עכשיו בזכותם אני אוהבת. הילדים שלי אוהבים לשחות ואוהבים להיות בבריכה יותר מאשר בים. הם גם אוהבים טיולים שבהם הולכים בנחל שזורמים בו מים.


מהו המקום שאת חולמת לבקר בו?

כבר הייתי באיסטנבול ובסעודיה. אני מאד רוצה לבקר עם בעלי בהודו ולרכב על פיל. סיפרת לי שמתעללים בפילים כדי שיוכלו לרכב עליהם, אבל זה החלום שלי. (הסבר חשוב למה כדאי להימנע מרכיבה על פילים אפשר לקרוא כאן).


תודה לך על השיתוף. מאחלת לך עוד הרבה חופשות משפחתיות מהנות במקומות שונים בעולם.

לסיום בקשתי מחברתי המלצה על שיר שהיא אוהבת. השיר נכתב ע"י המשורר האהוב עליה ניזאר קבאני שהיה מגדולי המשוררים הסורים במאה האחרונה. הוא ייזכר בשל פעילותו החשובה לשינוי מעמד האישה בחברה הערבית. בשנות נעוריו שלחה יד בנפשה אחותו הגדולה מכיוון שנכפו עליה נישואין לגבר שלא אהבה. מאז הקדיש קבאני את חייו לעניין זה תוך התמקדות בנושא האהבה:
"האהבה בעולם הערבי היא כמו אסירה, ואני רוצה לשחרר אותה".  
 

לחם וחשיש וירח // ניזאר קבאני מערבית: יותם בנשלום

כְּשֶׁאַתְּ מוֹצֵאת לָךְ גֶּבֶר
הוּא יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הַחֶלְקִיקִים שֶׁבָּךְ
לְשִׁירִים,
כָּל שַׂעֲרָה מִשַּׂעֲרוֹתַיִךְ לְפּוֹאֶמָה.
כְּשֶׁאַתְּ מוֹצֵאת לָךְ גֶּבֶר
הוּא יָכוֹל – כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עָשִׂיתִי
לִגְרֹם לָךְ לְהִתְקַלֵּחַ בְּשִׁירִים,
לְהִתְאַפֵּר בְּשִׁירִים,
לְהִסְתָּרֵק בְּשִׁירִים.
וַאֲנִי אֶתְחַנֵּן וְאַפְצִיר
שֶׁתֵּלְכִי אִתּוֹ בְּלֹא הִסּוּס,
כִּי לֹא חָשׁוּב לִי שֶׁתִּהְיִי שֶׁלִּי,
וְלֹא חָשׁוּב לִי שֶׁתִּהְיִי שֶׁלּוֹ:
חָשׁוּב לִי שֶׁתִּהְיִי שֶׁל הַשִּׁירִים.
 
לסיכום השיחה עם חברתי חשוב לי לציין שהאווירה שעולה מהתיאורים שלה ניכרת גם באתרי אקטואליה ונאמר בהם ש:
"ג'נין "החדשה" כבר מזמן אינה אותה עיר שהכירו הישראלים מימי האינתיפאדה השנייה. "בירת המתאבדים", כינו אותה. המקום המסוכן ביותר בגדה, שהיה עד לקרבות הקשים ביותר שידע צה"ל במבצע "חומת מגן". אף אחד כבר לא מדבר כאן על אינתיפאדה, או על מלחמה עם היהודים. כולם מדברים על משכורת ופרנסה. החמושים נעלמו, ועוד ועוד מרכזי קניות נפתחים כאן, בניסיון למשוך את הלקוחות הישראלים (הערבים) שמגיעים לביקור".
לקריאה נוספת אפשר להכנס לכאן ולכאן

Facebook Comments

תגובות פייסבוק