בקיץ הקרוב אטייל בצרפת. עדיין לא טיילתי בצרפת. זו לא הייתה החלטה מודעת אבל אני מניחה שנמנעתי בגלל השפה וכמה סטיגמות על חוסר הנחמדות של הצרפתים. לא הייתי בצרפת, מכאן ברור שעדיין לא ביקרתי בפריז. פריז, עיר האורות, העיר הרומנטית, כמה סיפורים קראתי על העיר הזאת. הסיפורים מפתים אותי להגיע אליה, להסתובב בין רבעיה השונים, לספוג את האווירה המיוחדת. לשבת בבית קפה ציורי, לאכול קרואסון או באגט, לטייל על שפת הסיין בין דוכני הספרים המשומשים, הבוקיניסטים.

נגן רחוב

הספר האחרון שקראתי על פריז השאיר בי רושם רב, עורר בי הרבה מחשבות וגרם לי להנאה גדולה. זה ספר מסע מהסוג האהוב עלי במיוחד. מסע בין מקומות, נופים, מפגשים ואנשים. מסע חיצוני שמלווה מסע פנימי של התבוננות, התמודדות והבנה. ספר שמשלב שתי אהבות גדולות שלי טיולים וספרים. הספר הוא "חנות הספרים הקטנה בפריז" שנכתב ע"י נינה גאורגה ותורגם מגרמית ע"י אלדד סטובצקי. יש בספר אוסף דמויות אנושיות שנוגעות ומעוררות בי קשת רחבה של רגשות. יש בו משפטים מלאי חכמה, משפטים שגורמים לי לעצור ולהרהר. יש בו כאב גדול וריפוי, אבדות ומציאות, התקדמות ועצירה, גילוי והסתרה. יש בו הרבה מהחיים, מהאנושי, ספר שמחבר וממלא את הלב.

ספינה בנהר

לגיבור הספר יש חנות ספרים על גבי ספינה ישנה שעוגנת על גדות הסיין ונקראת 'בית מרקחת לספרות'. יש לו תכונה נפלאה:

היה לו משהו שאביו כינה "היכולת לראות ולהקשיב מעבר לגלוי". "אתה מסוגל לראות ולשמוע את מה שמסתתר מעבר להסוואה של האנשים. אתה רואה כל מה שמסתתר מאחורי הפרגוד, מה מדאיג אותם, על מה הם חולמים ומה חסר להם."

הגיבור מאמין ש "הספר הוא בו זמנית הרופא והתרופה.הוא מאבחן את המחלה ומציע את הריפוי".

"יש רומנים שמלווים אותך בחיים באהבה. יש רומנים שהם סטירה. יש רומנים שהם כמו חברה שעוטפת אותך במגבת גדולה מחוממת כשאתה נעשה מלנכולי בסתיו. ויש רומנים שהם… יש כאלה שהם צמר גפן מתוק ורוד, הם מהבהבים לשלוש שניות במוח ומותירים אחריהם ריק מאושר. כמו פרשיית אהבהבים חפוזה."

נחים על גדת הנהר

כך הוא פועל:

"אני שואל את עצמי: האם הוא או היא הדמות המרכזית בחייו שלו? מה מניע אותה? ואולי היא רק דמות משנית בסיפור של עצמה? האם היא נמצאת בעיצומו של תהליך קיצוץ הסיפור של עצמה, רק מפני שבעלה או המקצוע שלה או הילדים או עיסוקי המשנה שלה מאיימים לאכל את הטקסט שלה?".

שאלות מעניינות שראוי לשאול את עצמנו מדי פעם וכך להחזיר אותנו למקום הנכון והמתאים לנו. להוביל את הסיפור שלנו ולא להיות מובלים ע"י נסיבות החיים. להיות מלאים, שלמים וחזקים.

זוג אוהבים

בתחילת הסיפור הגיבור מתבונן על ההשתקפות שלו בחלון ראוה.

"האם זה הוא? האיש המגודל הזה עם הבגדים השמרניים, המשעממים האלה, עם הגוף הזה, שאיש לא נגע בו, שאיש לא נזקק לו, גוף מכופף, כמו רוצה להבלע באדמה?".

ברור שהוא לא נשאר כזה. אני ממליצה לכם לקרוא את הספר כך תדעו עוד על הגיבור המסקרן, הרגיש והמפתיע ועל השינוי שהוא עובר במהלך המסע שלו.

אישה כפופה גוזמת ורדים

יש בספר רגעים של עצב:

"הוא ידע להתעלם במיומנות רבה מאוד מכל דבר שהיה יכול לעורר בו געגוע כלשהו. ריחות. מנגינות. יופיים של חפצים. " 

"אבל אני עוד צריכה לבכות. אחרת אני אטבע. אתה מבין את זה?"

"כמובן. לפעמים שוחים בדמעות שלא נבכו וטובעים, אם שומרים אותן בפנים"

איש יושב על ספסל וקורא עיתון

יש בו המלצות על ספרים אחרים:

ב-1936, לפני שאירופה שקעה בעלטה השחורה והחומה, הוציא לאור קסטנר את 'שירים לרפואה'. הוא ליקט שירים מארון התרופות של יצירותיו. בהקדמה כתב המשורר:

"הכרך שלפניכם מוקדש לריפוי החיים הפרטיים. הוא מיועד, במינון הומאופטי, לשרת נגד בעיות קיומיות קטנות וגדולות ול'טיפול בחיי פנים ממוצעים'."

על 'אלגנטיות של קיפוד'

"…תהרהרי בוודאי הרבה בתוכן הספר, ואני משער שתבכי לא מעט. על עצמך. על כל השנים שחלפו. אבל לאחר מכן תרגישי הרבה יותר טוב. תדעי שאת לא צריכה למות עכשיו, גם אם את מרגישה ככה, מפני שהבחור לא היה הוגן כלפייך. ותחבבי שוב את עצמך ולא תחשבי יותר שאת מכוערת ותמימה."

'על העיוורון' מאת ז'וזה סאראמאגו

"זה ספר לאנשים שנמצאים באמצע נתיב החיים,לאלה ששואלים לאן לעזאזל נעלמה המחצית הראשונה של חייהם. לאלה שמסתכלים מעבר לקצות הבהונות שלהם שנשאו אותם בחריצות ושואלים לאן הם רצים בדחיפות כזאת…רק מי שעיוור לחיים נזקק למשל של סאראמאגו". 

יש בו גם הרהורים על זקנה:

"ספרים אינם ביצים. ספר לא מתקלקל אם הוא יצא לאור לפני כמה שנים. מה זאת אומרת ספרים ישנים – הגיל אינו מחלה. כולם מזדקנים, גם הספרים. אבל האם את, או כל אחד אחר, פחות חשוב, רק מפני שהוא נמצא כבר זמן מה על פני כדור הארץ?"

ילדי גן בטיול ברחובות העיר

ועוד אמירות שמהדהדות:

"תחת האות א' אתה יכול גם להוסיף את הערך 'אמון בזרים', זוהי התחושה המוזרה כשאתה נותן בזר אמון, תוך כדי נסיעה ברכבת, יותר ממה שאתה מאמין בבני משפחתך. באות נ' אתה יכול לכתוב על נחמת הנכד. זוהי התחושה שהחיים ממשיכים." 

 

כל הציטוטים שהבאתי מופיעים בתחילת הספר. יש עוד הרבה נפלאים לגלות בהמשך. אני ממליצה לכם לצלול לתוך ספר שהוא מסע והרפתקה, ספר שמשאיר כמה מחשבות והרהורים, ספר טוב לנשמה ולחיידק הנדודים.

לולין על חבל דק

אני שמחה ונרגשת שאתם מלווים אותי בכל סוגי המסעות שלי. תודה! אני מזמינה אתכם לשתף במסעות שלכם, בספרים שאהבתם והשפיעו עליכם. אני מאד אוהבת המלצות על ספרים, כי לפעמים בתוך כל השפע הנפלא אני קצת הולכת לאיבוד. אם תרצו להמשיך איתי לעוד מסעות, אתם מוזמנים להכניס את כתובת המייל בתיבה שנמצאת למטה. על כל גלויה חדשה שאכתוב כאן בבלוג, אשלח אליכם הודעה בדואר האלקטרוני.

שייט רומנטי בנהר

Facebook Comments

תגובות פייסבוק