אני אוהבת להאזין לרדיו (ערוץ 88: מוזיקה טובה, אין חדשות, רק הפרסומות קצת מציקות). יום אחד, לא מזמן, בעודי נהנית מהמוזיקה המתנגנת, שמעתי בהפתעה ש… בוב דילן זכה בפרס נובל לספרות. מזכירת ועדת הנובל לספרות, אמרה כי דילן
"יצר פרשנות פואטית חדשה למסורת כתיבת השירה האמריקנית. זה 54 שנים שהוא ממציא את עצמו ויוצר זהויות חדשות".
אני אוהבת את שיריו, אבל לא מעריצה ולא מכירה את כולם (קראתי שכתב יותר מאלף שירים!). הרדיו, בתגובה להודעה, השמיע כמעט בכל שעה לפחות שיר אחד שלו, בביצועים שלו ושל אחרים. גם זמרים ישראלים שרים את שיריו.
אני אוהבת את הביצוע של דני ליטני לשירים שתרגם יהונתן גפן. את השיר הזה אני אוהבת במיוחד.
 
 
את פרס נובל אני מכירה טוב יותר בתחומי הכימיה והרפואה. אני יודעת שהוא מוענק על תגליות פורצות דרך, תגליות שמשנות את הידע הקיים, שמחדשות, שנותנות זווית ראיה חדשה על העולם (להרחבה אפשר לקרוא באתר ויקיפדיה על פרס נובל). לדוגמא, בשנת 2004 זכו בפרס נובל לכימיה שני חוקרים ישראלים פרופ' הרשקו ופרופ' צחנובר (ביחד עם חוקר אמריקאי פרופ' רוז) על גילוי מנגנון הפירוק המבוקר של חלבונים בתא. עד לתגלית החשובה הזאת, האמינו שחלבונים מפורקים בתא בתהליכים לא מבוקרים. הכירו אנזימים שונים שמפרקים חלבונים בלי הבחנה בין החלבונים השונים ובלי קשר לשלב ההתפתחות בו נמצא התא. עיקר המחקר בתחום זה בעולם התמקד בגנים, זאת אומרת בבקרה על יצירת החלבונים. חוקרים מוערכים זלזלו במחקר של הרשקו וצ'חנובר, הם ספגו ביקורת ולעג. למרות זאת, מתוך אמונה ושכנוע עמוק בנכונות דרכם הם המשיכו לחקור והוכיחו שהמנגנון קיים. הם הוכיחו שחלבונים מפורקים בתוך התא ע"י מנגנון ייחודי וייעודי והפירוק הוא ספציפי לכל חלבון וספציפי לשלב ההתפתחות בו מצוי התא (מחזור התא). כך הם שינו את האופן שבו התייחסו לבקרה על נוכחות חלבונים מסויימים בתא. המחקר שלהם הוסיף עוד מימד של מורכבות בדרך להבנת התהליכים התוך-תאיים. חידוש וחדשנות! (באתר נובל מצוי הסבר יותר מעמיק על מנגנון הפירוק).
 
מקווה שלא איבדתי אתכם, אז נחזור לדילן. ברדיו מספרים שבוב דילן יצר משהו חדש שלא היה קיים לפניו. אני מתחילה להבין למה הוא זכה אבל מחפשת עוד דעות. העיתונות והרשת מלאות בכתבות. כתבו ש:
"הבחירה בדילן ריגשה רבים מפני שהיא רומנטית ולא שכלתנית. בוב דילן הוא משורר במובן הרומנטי של הדבר. הוא אינו עומד בחזית השירה המודרנית, אבל הוא תזכורת חיה למקור העתיק של הספרות והשירה, למקום שממנו כל זה התחיל. כשעוד לא היו, כפי שהוא כתב, ספרים על המדף. ועל כך הוא ראוי לפרס נובל" (הציטוט מכאןכל הדגשים בציטוטים הם שלי).
אני מבינה שהשירים שלו מתכתבים עם השירה הקדומה, עם התקופה בה משוררים חיו בחצרות האצילים והקריאו את כתביהם בליווי נגינה. תקופה שבה אומנות הסיפור בעל-פה שלטה. אנשים התקבצו סביב מספרי הסיפורים, אנשים שאומנותם היתה יכולת הסיפור שלהם.

עטיפת תקליט מהאוסף של בן זוגי

מזכירת ועדת הנובל לספרות הוסיפה: 
"גם הומרוס וסאפפו חיברו שירה שנועדה שיקריאו וישירו אותה בליווי כלי נגינה. אנחנו עדיין נהנים מהומרוס ומסאפפו. כך יהיה גם עם דילן. הוא משורר נפלא ואנחנו מקווים שלא תופנה ביקורת נגד הבחירה בו" (הציטוט מכאן).
 "לאורך השנים הנחיל לא מעט קלאסיקות אלמותיות … מה שאפיין את כולן זה סגנון כתיבתו המיוחד, האישי כל כך מצד אחד, ומצד שני הקולקטיבי מאד שהביא את הנושאים החברתיים והמציאות הלא תמיד הכי אופטימלית (שאפיינה שיריהם של בני דורו) אל לב המוסיקה שלו, הוא מעולם לא התחנף במוסיקה שלו, הצליח להביא את הכנות הורבלית אל הנשמה המלודית, מה שהעניק ליצירותיו חיי נצח ובעיקר הוכיח כי שיריו, מעבר למוסיקה, הם אמירה, הם פואטיקה והם אנחנו, בני האדם" (הציטוט מכאן). 
אני ממשיכה ולומדת שהוא משורר מחאה, משורר חברתי, משורר של כאב וזעם. אומרים עליו שהיה נביא.
"שוב עמוס עוז לא זכה, וגם לא אהרן אפלפלד או פיליפ רות'. על הנייר מגיע לאפלפלד ולרות' יותר מאשר לדילן. אבל זה סוג של הפתעה טובה. אני לא יודע מתי ועדות הנובל הפתיעו אי־פעם לטובה. במכלול של מוזיקה, שיר והשפעה תרבותית רוחנית, דילן הוא כנראה היחיד שהתעלה במאה האחרונה לעמדה של מעין נביא" (הציטוט מכאן).
ישנן גם התייחסויות לועדת הפרס, לפרס עצמו. הזכיה של בוב דילן מעוררת דיונים וויכוחים. טוב ויפה! 
מעוז השמרנות והקלאסיקה בעטה הוועדה במוסכמות והציגה בעצם את הצורך הדחוף לעדכן את הקטגוריות המייצגות את תחום התרבות והרוח. מן הראוי לתת פרס נובל לתרבות או לאומנויות בכלל; וכן לאפשר בשל רוחב התחום חלוקה של הפרס בין מספר רב יחסית של זוכים (בתתי קטגוריות המתחלפות לפי הצורך); ולהפסיק את הסיווג הארכאי והמיושן הקיים כיום. באופן הזה היה מקבל בוב דילן את הפרס שהוא ראוי לו באופן הולם ונכון ולא באופן המעוות במובן מסוים את משמעותה הכוללת של יצירתו" (הציטוט מכאן).
עוד עטיפת תקליט מהאוסף של בן זוגי

לסיכום – מה היה לנו כאן? פרס אחד מוערך ומעורר מחלוקת, זמר אחד מוערך ומוכשר ששיריו הם פסקול של רבים כל-כך, שיריו מלווים את חיי ורבים מהם אהובים עלי ומדברים אלי. זכינו להזכר בשירים הרבים והנפלאים שכתב בוב דילן. הבחירה בו כחתן פרס נובל לספרות יצרה הזדמנות לחשוב ולדון בשאלה: ספרות, מה היא כוללת בתוכה? לדעתי טוב, מדי פעם, לשים סימן שאלה גדול על ערך (וגם על מנהג או הרגל) שהפסקנו לחשוב עליו וכך פתאום הוא מתערער ומתעורר. התשובה לא באמת חשובה בעיניי (אולי היא מתעופפת לה ברוח), הדיון מעורר בי ענין. אני לא מנתחת ספרות, אני נהנית מספרים ומשירים שהם טובים בעיני. ספרים/שירים שנוגעים בי, מעוררים בי רגש או מחשבה, מלווים אותי כברת דרך, מזכירים לי, גורמים לי הנאה וצחוק או צביטה בלב. אני בוחרת לסיים עם משוררת שאני מאד אוהבת. גם היא זכתה בפרס נובל לספרות בשנת 1996.
 

הערה / ויסלבה שימבורסקה

(מפולנית: רפי וייכרט)
מתוך הספר "בשבח החלומות"
הַחַיִים – דֶרֶך יְחִידָה
לַעטוֹת עָלִים,
 לַחַטוֹף נְשִימָה עַל חוֹל,
לִנְסוֹק עַל כְּנָפַיִים.
לִהְיוֹת כֶּלֶב
אוֹ לְלַטֵף אֶת פַּרְוָותוֹ הַחַמָה;
לְהַבְחִין בֵּין כְּאֵב 
וּבֵין כֹּל מַה שֶאֵינוֹ כְּאֵב;
לְהִיכָּלֵל בָּאֵרוּעִים,
לָלֶכֶת לְאִיבּוּד בַּנוֹפִים,
לְחַפֵּש אֶת הַקְטַנָה בַּטָעוּיוֹת.
  
הִזְדַמְנוּת יוֹצֵאת דוֹפֶן
לִזְכּוֹר לְרֶגַע
מַה דוּבַּר
כְּשֶכּוּבְּתָה הַמְנוֹרָה;
וְלוּ רַק פַּעַם
לְהִיתָקֵל בְּאֶבֶן,
לְהֵרָטֵב בַּגֶשֶם,
לְאַבֵּד מַפְתְחוֹת בַּדֶשֶא;
לָתוּר בָּאַוִויר אַחַר גֵץ;
וְתָמִיד לֹא לָדַעַת
מַשֶהוּ חָשוּב.

    

מה דעתכם? מה אתם חושבים על בוב דילן כחתן פרס נובל לספרות? אשמח שתגיבו ותשתפו. מוזמנים להרשם לבלוג שלי כדי לקבל עידכונים על פוסטים חדשים שאני מפרסמת (ההרשמה בתיבה למטה. כל מה שצריך זה רק להשאיר כתובת מייל).

תגובות פייסבוק